חלום מוזר

אמילי הניחה את משקפיה על השידה, אספה את שיערה לאחור, ונשכבה על המיטה בעייפות.
החלון היה פתוח ורוח קלה נשבה בחוץ. היה זה יום חורפי, אך הגשם עוד לא הראה סימן.
היא קמה, מזיזה את השמיכה ומתיישבת על מיטתה, מהרהרת בחלום המוזר."
השעה הייתה כבר מאוחרת  ומבחוץ האור היחיד הופק מפנס רחוב ישן אשר הבהב ללא הפסקה.
היא ניסתה להרדם אך ללא הצלחה, המחשבות על החלום שחלמה בלילה האחרון לא עזבו אותה.

זה היה חלום מוזר, היא הייתה לבד בפארק השומם והחשוך, באותיות גדולות ומבריקות היה כתוב שלט: "בית משפחת רידג', שטח פרטי".

השלט הלחיץ אותה מעט, אך ההפתעות לא הפסיקו לבוא.
מבעד לעץ גדול אשר עמד באמצע הפארק, נתגלה בית גדול. הבית הכיל 4 קומות, שער מכוסה זהב, חלונות גדולים וחחפצים יקרי ערך.
במרפסת שבקומה השנייה עמד נער, הוא לבש חולצה שחורה וג'ינס כחול, כהה יחסית.
הנער עמד והביט על שעון יד שעל ידו, מצפה כביכול שמשהו יקרה. הנער נראה מוכר מעט, אפילו מוכר מאוד.
אמילי היתקרבה לכיוון הבית לאיטה, היא הגיעה אל השער, נגעה בו, ופתאום.. -היא התעוררה.

עבר שבוע ובכל יום חלמה על המקום שעליו הגיעה. כל יום החלום היה שונה, נמסרו בו יותר פרטים, והוא הרגיש יותר אמיתי. היא לא סיפרה על החלום לאף אחד, היא רצתה שהוא ישאר פרטי, החלום המיוחד שלה.
יום אחד היא מצאה בסלון ביתה אלבום תמונות ישן, שאף פעם לא ראתה קודם לכן.
כאשר פתחה את האלבום עינייה התרחבו בבהלה. באלבום הייתה תמונה, תמונה של הנער, הנער מהחלום.
מאחורי התמונה הייתה הקדשה: " אית'ן בן היום אתה בן 6, יקר שלנו אנחנו אוהבים אותך מאוד, שלך אמא ואבא". היא הייתה מבולבלת. איך האית'ן הזה קשור אליה, מי הוא, מה הוא רוצה? היא הייתה שואלת את הוריה, אילו היו בחיים, ואת דודתה אמבר, פשוט לא יתחשק לה לשאול.
אמבר הייתה מסוג הדודות שפשוט לא אכפת להן, הדבר היחיד שאמילי אהבה בה הוא שהייתה עשירה.
היא יכלה לבזבז ביום אחד כמות כסף שהוריה, כשהיו בחיים, היו מבזבזים בשנה.
לבסוף אמילי החליטה לשכב לישון, אולי היא תצליח לברר משהו בחלום.
היא הייתה מסוג האנשים, שכאשר רע להם, או יש להם בעיות, הם "בורחים" לעולם השנה.
אבל ככה זה, מאז התאונה, מאז אותו יום שזה קרה...

זה הדבר הראשון שאני כותבת.. תגובות בבקשה