היי סבתא!

פרק זה זה הוא פרק מעבר מקווה שתבינו למה הוא קצר :)

עיניי האפורות סרקו את כפות ידייהן נראו כל כך מקומטות מאז המלחמה הגדולה שהחלה בגלל סודי.התגעגעתי לכולם למרי,לאמי ואפילו לבוב. נשמעה דפיקה על הדלת ונוויל נכנס.

הוא כל כך יפה,בן דמי הוא. עם שיער שחור מסודר ועיניים שחרות כמו הלילה.כל כך דומה להוריו פרנק ואליס,אך עכשיו אצטרך לספר לו את הבשורות שכמעט והרגו אותי.

"היי סבתא,רצית לדבר איתי?" שאל נכדי האהוב. "כן,נכד יקר שלי אך תצטרך להבטיח שלא תתמוטט" אמרתי "כן,סבתא" אמר בחשד. ואז התחלתי לומר לו"הורייך מתו,רמת שגעונם

כבר הגיעה לסיכויים גדולים מאוד שהם או ימותו בעינויים נצחיים או אם נמית אותם שהם ימותו בשיבה טובה, אני מצטערת אבל בחרתי האפשרות השנייה". נוויל פצה את פיו,חשבתי כדי לצעוק עליי

אך רק נאנח. "אני ידעתי שזה מה שיהיה" אמר לבסוף "הם תמיד מתים".ראיתי דמעה אחת קטנה בעיניו והלכתי לחבק אותו. ואמרתי "תמיד אהיה איתך למעלה בשמיים או במצולות הים.

הפרק הקודם		הפרק הבא