זכרונות בגשם-המשך!

זכרונות בגשם.

פרק 14-אלוהים,אני אוהב אותה כל כך..

"לילי!אנחנו צריכים לצאת,את מוכנה?" שאל ג'יימס פוטר,שעמד ליד הכיסא במטבח.סיריוס גיחך לידו:"באמת,חבר?אתה יודע כמה זמן נשים צריכות להתכונן לכל הדברים האלה.אני כבר למדתי שזה פשוט חסר טעם לקרוא להן שוב ושוב.."

קולה של פנלופה נשמע מבעד למדרגות:"סיריוס!שמעתי את זה!"

ג'יימס כבש את צחוקו למראה פניו הלבנות של סיריוס:"ל-לא מתוקה! אני פשוט התכוונתי ש-" קרא סיריוס בגמגום.

"תהיה בשקט חבר,גרמת מספיק צרות בחמש הדקות האחרונות." אמר ג'יימס בחיוך.

הוא שמע רעש מכיוון המדרגות,אך לא ייחס לו חשיבות,במקום זאת חיכה שסיריוס יגיב בהתמרמרות לדבריו,אך לא שמע מילה,"רך כף-?" שאל,והסתובב לכיוונו.פיו היה פעור.

מולו עמדו שתי נשים יפהפיות;פנלופה הייתה לבושה בשמלה אדומה נוצצת,ג'יימס היה צריך לסגור את לסתו של סיריוס.זה לא עזר,והיא נפתחה מחדש.

ולילי.

אפילו אחרי שראה אותה עם השמלה,ג'יימס לא היה יכול שלא לעצור את נשימתו.היא הייתה יפהפייה-לא,זה היה תיאור עלוב מדי,היא הייתה עוצרת נשימה,פשוטו כמשמעו.

לילי התקרבה אליו בחיוך,"פוטר,מה קרה?" שאלה,מצחקקת למראה פניו,"לא אמרת שאנחנו מאחרים?"

"מה?-אוה,כן כן,כמובן" התנער ג'יימס מבהייתו הממושכת בלילי,"דרך אגב,את נראית נפלא,לילס."לחש לה באוזנה.

היא צחקה,ואמרה לו:"ואתה אפילו לא חצי נורא ממה שחשבתי שתהיה" ושניה אחר כך נמלטה ממנו.לג'יימס לא היה קשה במיוחד לתפוס אותה ולמשוך אותה אל נשיקה מסחררת,"קדימה ג'יימס,נראה לי שאנחנו מעצבנים את רך כף ופני.."היא הביטה אל הזוג שעמד כ50 מטרים מאחוריהם.הם התחילו ללכת לכיוון משרד הקסמים.

כאשר הלכה לפטפט קצת עם פנלופה,הצטרף אליו סיריוס מאחורה:"אז מה,זה הלילה שלך,קרניים".

"כן,רך כף,חיכיתי..לרגע הזה כל כך הרבה זמן,אני לא אפספס אותו" אמר ג'יימס,בעודו ממשש בעצבנות קופסה מרובעת קטנה,הנמצאת בתוך כיס חליפתו.

הם הגיעו למשרד,ואת האמת?הוא היה נראה כמו מקום אחר לגמרי.כל האולם המרכזי היה מלא צבעי ירוק וזהב,מסמלים את הפריחה ואת השמש,מה שלדעת סיריוס היה קורע בגלל מה שהלך לקרות שם.*ואחרי כמה דקות של נאומים,ברכות שלום והיכריות,ארבעת הצעירים התחילו לחגוג כאילו אין מחר.

כעבור שעתיים וחצי,באחת עשרה,משך אותו סיריוס לצד ברגע שקבוצת בנות פנתה לדבר עם לילי:"נו,קרניים?אתה מתכוון לעשות את זה היום?"

ג'יימס צחק,"את האמת,רך כף,אני מתכוון לעשות את זה בדקה האחרונה".

סיריוס חייך:"לא בשתים עשרה?"

-"נה,קיטשי מדי,לילי צריכה משהו יותר מיוחד" הוא הזדקף בגאווה,"היא צריכה סטייל של קונדסאי".

סיריוס הסתכל אל תוך עיניו החומות זהובות של חברו הטוב מזה 15 שנים,הוא ראה בפנים צחוק,שובבות,אהבה,אושר,וטיפ-טיפונת פחד.ככה זה שאתה הולך להציע נישואים לאישה שאתה אוהב למעלה מעשור.

הוא שם את ידיו על כתפיו של ג'יימס:"קרניים!" אמר בגאווה:"אני מעניק לך את ברכת הקונדסאים!".

ג'יימס הסתכל עליו ואמר:"וואו,אני מרגיש כל כך יותר טוב עכשיו."

"תצחק כמה שאתה רוצה,ג'יימי,אבל תזכור רק דבר אחד-"

ג'יימס הסתכל עליו בסקרנות.

סיריוס חייך בשובבות,והצמיד את ידו אל אוזנו של ג'יימס,כלוחש סוד:"בחתונה,אני השושבין".

ג'יימס חייך חיוך ענקי כשהוא הזכיר את המילה 'חתונה',אך רגע אחרי פניו נשמטו באומללות:"אתה חושב,סיריוס?אתה חושב שהיא תסכים?,אחרי הכל,כל מה שעברנו..טוב,זה לא היה בדיוק דבש".

"ג'יימס,ג'יימס,ג'יימס" אמר סיריוס,תוך כדי שהוא טופח על שכמו:"החיים של מי בדיוק הם דבש?אין מערכת יחסים מושלמת,זה פשוט לא קיים,כל אחד עושה כמיטב יכולתו,הרצון לקום בבוקר,לראות את הפנים של האישה שאתה אוהב,להצחיק אותה,לגרום לה לאושר,זה מה שהופך את זה לדבש,אז נכון,אולי זה לא בדיוק אותו הדבש שרצית,אבל תאמין לי-אחרי הכל,הוא הרבה יותר טעים".

ג'יימס בהה בסיריוס:"וואו,רך כף,מה שאמרת היה יכול להיחשב כמעט עמוק,אפילו אם זה היה קשור לאוכל,התרככת קצת?"

סיריוס משך בכתפיו:"זה מה שקורה כשמתאהבים" אמר,ולרגע ג'יימס חשב שסיריוס סוף סוף התבגר.

מה שהתבדה רגע לאחר מכן,כשהוא התחיל איתו ויכוח רציני על הדרך הטובה ביותר לגרום לסנייפ  להשתמש בשמפו.

~*~

11:40

ג'יימס היה לחוץ,הוא היה לחוץ יותר מאותה הפעם לפני חמש עשרה שנים,כשהיה בן 11,והלך אל אותה מצנפת מיון ששינתה את חייו.

והפעם הזאת תשנה את חייו אפילו יותר.

האם היא תאמר כן?,נכון,סיריוס הרגיע אותו ואמר לו שהכל יהיה בסדר ושברור שהיא תסכים,אבל עדיין..ג'יימס לא היה בטוח במאה אחוז.הוא ידע שאם היא תדחה אותו,הוא ייפול שוב,חזק,והפעם הוא לא יצליח לקום.

11:52

"לילי?" קרא לה ג'יימס,מחפש אותה על רחבת הריקודים,הוא מצא אותה רוקדת ריקוד קצבי של השרביט,המכשפה וארון הגלימות, יחד עם פנלופה:"את יכולה לבוא שנייה?"

"בטח!" צעקה לו לילי,הם השתחלו בין ההמונים שרקדו אל האולם הצדדי,שם היה שקט.

ג'יימס נאנח:"תודה לאל ששקט כאן!חשבתי שהאוזניים שלי עומדות להתפוצץ!"

לילי צחקה ואמרה לו:"ועל זה אנחנו צריכים להגיד תודה למרלין".

"בואי" אמר לה ג'יימס:"אני רוצה להראות לך משהו".

הוא לקח אותה בין מסדרונות משרד הקסמים,באגפים ומקומות שהיא בכלל לא ידעה שקיימים,הוא פתח דלת צרה בתוך אולם חשוך,ופתאום היא הרגישה משב אוויר קר וצלול על עורפה.

"וואו" פלטה בלי לחשוב.

הם עמדו בגן קטן ויפהפה,מואר באור הכסוף של הכוכבים והירח,מזרקת מים גדולה עמדה באמצע,והם התחילו להתהלך ליד בשביל שלידה.

"אני...איך מצאת את המקום הזה?" שאלה לילי:"הוא פשוט יפהפה" חייכה.

ג'יימס חייך:"טוב..זה סוד שלי ושל סיריוס,הייתי מגלה לך-אבל אז זה כבר לא היה סוד" הוא קרץ אליה.היא צחקקה ונתנה לו נשיקה ארוכה,ארוכה.

כעבור מספר דקות הם היו חייבים להתנתק בשביל אוויר,למרות שג'יימס ממש לא רצה.

 הוא הסתכל בשעון שבידו.

11:59

הוא צריך להתחיל:

~*~

"לילי" הוא אמר.

היא הסתובבה,ותלתה בו עיניים שואלות,הוא היה נראה לה לחוץ קצת.

ג'יימס נשם עמוקות;הנה זה,הנה הרגע שחיכה לו כל כך הרבה זמן,הרגע שישנה את חייו לנצח,לטוב או לרע;הרגע,שאם אחריו היא תענה לו כן-תהפוך אותו למאושר באדם.

הוא הביט אל תוך עיני האיזמרגד היפות כל כך,העמוקות כל כך.ירוק התערבב בחום-זהב,וג'יימס ידע שלמרות כל מה שעברו-הרגעים הקשים,המאכזבים,העצובים,המפחידים-למרות כולם,הרגע הזה,שעיניו פוגשות בעיניה,היה שווה את זה.

הוא התחיל:

"לילי,אני רוצה להגיד לך שאת האדם הנפלא ביותר שיצא לי להכיר,בכל פעם שאני רואה אותך,אני לא יכול לעצור מלחשוב שיש לי את החברה הכי מדהימה בעולם;את גורמת לעולם שלי להסתובב סביבך,אך ורק סביבך,אני פשוט לא יכול למנוע את זה."

"אני מקווה שלעולם,לילי אוואנס,אבל לעולם,אל תשכחי אותי,ולא את כמה שאני אוהב אותך,אני אוהב אותך כל כך שזה כואב לי לפעמים,אני לא יכול לחשוב על לאבד אותך,ואם אי-פעם ניפרד,אם תרצי,אני אכבד אותך על הדעה שלך,ואני לא ארצה שתרגישי אי פעם לחוצה בגללי."

"את והארי,שניכם,אתם האנשים הכי חשובים לי בעולם,אני לא חושב שידעתי מה זה להיות מאושר כמו ברגע שהחזקתי אותו בפעם הראשונה,ובזכותך לילי,בזכותך אני מאושר כל יום מחדש,אני מאושר לפתוח את העיניים ולדעת שאת נמצאת לידי."

"אני רוצה לומר לך משהו הלילה,לילי,משהו,שגם רציתי לעשות כבר מגיל שש-עשרה"

הוא כרע ברך לפניה,ולילי כיסתה את פיה בידה,עיניה נוצצות מדמעות.

הנה רגע האמת.

הלב שלו דפק כמו מטורף: לי-לי,לי-לי.

הוא הביט בה,ובאותו רגע הוא אהב אותה כל כך,כל כך כל כך.הוא לא האמין שיש מישהו בעולם שאהב מישהו כמו שהוא אוהב את לילי.

"לילי אוואנס,האם תינשאי לי?"

~*~

וואו..זה היה פרק ארוך..:) אולי אפילו אחד הארוכים שכתבתי!והאהוב עליי:)

כן..אז זהו בנתיים!חכו עד לפרק הבא..

ובבקשה תגיבו, בלי תגובות אני לא מעדכנת!

אז קדימה!:)

ולאריאנה אולסון-אני משתמשת חדשה (מלפני פחות משלושה חודשים..) אז המערכת מחקה אותי,אבל למרבה האירוניה-לא את הפאנפיק..אז פתחתי חשבון חדש עם אותו שם,אבל אני לא יכולה להיכנס לפאנפיק הישן,מה שאומר שהוא "ננטש",אם תלחצי על הלינק של הכותבת בפאנפיק הישן,לא תגיעי לחשבון שלי..באסה,אני יודעת:(

הפרק הקודם		הפרק הבא