הניסוי שהשתבש...

הוא הלך בכפר הקטן, לבד. אנשים צרחו בכל, משפחות בכו, לא היה לא אכפת. הוא המשיך בדרכו, מבטו מקובע קדימה, לא ממוקד בכלום. הוא הרג כל מי שהיה בדרכו. זו דרכו של הלורד וולדמורט. אלא שהוא לא היה וולדמורט, הוא לא היה אמור להיות קיים. אבל זה לא הפריע לו. הוא לא התחשבן בדברים פעוטים כאלו. הוא ידע למה הוא קיים, איך הוא קיים, ומהי מטרתו.
מאז שהוא זוכר את עצמו, הוא חי באלבניה, משפחה רחומה מצאה אותו לבד ביער וגידלה אותו. הוא רצח אותם. הוא לא היה צריך טובות, ולא ראה בהם צורך מאז שהוא הבין את מטרתו.
הוא היה גבר נאה מאוד, למעשה גבר יפה תואר, והוא ידע את זה, וזה תמיד עזר לו להשיג מה שהוא רוצה. אך זה לא עניין אותו כבר. והסיבה לכך הייתה שלפני זמן לא רב הוא שמע קול גבוה וקר לוחש במחשבותיו; "טום, הקשב לי, אינך סתם ילד מאלבניה, אתה הלורד וולדמורט, ואתה זה שימשיך את דרכי בעולם."
מאז טום התחיל להתנהג באכזריות לכל סביבותיו. רוצח בלי מצפון, מענה בלי הפסקה בשביל מידע, והדבר המוזר זה שהוא עשה את זה בלי מגע בכלל. טוב, בשבילו זה לא היה מוזר, אבל בשביל אחרים....
בגיל אחת עשרה טום קיבל מכתב. מכתב באנגלית מבית ספר מסתורי באנגליה לכישוף ולקוסמות, מכתב שבתוכו התגלה לו שהוא קוסם, קוסם שצריך ללמוד בבית ספר מיוחד לקוסמות, ששם יכשירו אותו ביכולת שלו לעשות קסמים.
מאז שהוא קיבל את המכתב, זו הייתה הפעם האחרונה שמשפחתו המאמצת ראתה אותו עד יום מותם. והסיבה לכך היא שהוא ברח מהבית כדי לפתח את יכולתו המוזרה: קסם. יכולת, שהוא גילה שיש גם לאנשים אחרים. עם המכתב הגיעו שני כרטיסים; האחד כרטיס טיסה מאלבניה לאנגליה, ועוד כרטיס רכבת מוזר, לרציף שנקרא רציף תשע ושלושה רבעים, הוא לא ידע אם יש רציף כזה, אבל זה לא שינה לו, הכל נראה לו באורח פלא הגיוני, הגיוני בשבילו. אך לפני שטום הספיק לעשות משהו מהדברים שהיו כתובים לו במכתב, כמו ללכת לסמטת דיאגון, או איך שלא קוראים למקום הזה, פתאום קול לחש במחשבותיו, קול גבוה וקר שדיבר אליו ללא רגש: ״הקשב לי, טום. עליך לדעת כמה דברים לפני שאתה הולך להוגוורטס, אתה נועדת לגדולות. עקוב אחר הוראותי, ויחד נצליח להשיב את כבודי האבוד....״ טום עקב אחר הוראות וגילה דברים, דברים אפלים.....

		הפרק הבא