שונה

יומני היקר שלום, אני שמחה מאוד שאני יכולה לספר סוף כל סוף על עצמי, למישהו, גם אם הוא עשוי מקרטון ונייר.

מחר יהיה יום הולדתי ה-16. מחר אני הולכת להתחיל את שנתי החמישית בהוגוורטס. אבא שלי אמר לי שכשאסיים את הלימודים בהוגוורטס אוכל לחיות במחנה, אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה. אבל כדאי שאתחיל מהתחלה, אם ארצה שתבין משהו ממה שאני אומרת. אני אליזבת בת זאוס, אימי היתה מיילין בת פוסידון, וסבתי היתה לורה בת האדס. מרגע שנולדתי היה ברור שחיי יהיו יותר קשים משל כל החצויים במחנה החצויים יחד. אבי הוא זאוס, סבי הוא פוסידון, וסבא רבא שלי הוא האדס. אני צאצאית של שלושת האלים הבכירים, או שלושת הגדולים. אך כאן לא נגמר סיפור חיי. אני מכשפה, שלא נולדה להורים קוסמים, אני לא ממש יכולה לקרוא לעצמי בת-מוגלגים, אבל ככה מחשיבים אותי בעולם הקוסמים. אבא שלי משך בכמה חוטים, ודאג שאוכל ללמוד בהוגוורטס, וכמובן שבצורה מוכבדת כראוי לביתו של זאוס, מלך האלים. אבל גם כאן לא נגמר הסיפור. אני ערפדה. טוב לא לגמרי ערפדה, אבל בדמי זורם ארס ערפדים, יש לי ראייה של ערפד, יש לי שמיעה של ערפד, ובקיצור, יש לי כוחות של ערפד. אני לא שותה דם. אני לא צריכה לשתות. איש לא מבין איך זה שאני כאילו ערפדה שלא שותה דם. אבל כזאת אני, ילדה מתוסבכת. חייתי תחילה בעולם בני התמותה, או המוגלגים בלשון הקוסמים, חייתי בבית יתומים עד שמלאו לי 5. אז אימצה אותי משפחת קאלן, משפחת הערפדים. עד גיל 7 הם גידלו אותי כאנושית, עד שחליתי. אז הם שינו אותי, סביר להניח שהייתי מתמודדת בסוף עם המחלה, בעזרת הקסם שלי, ואולי גם אבא שלי היה עוזר, אבל משפחת קאלן לא ידעה שאני בת-אל, כפי שאני מכנה את עצמי. אבל בדיוק בגלל שאני כזאת לא הצליחו לשנות אותי, השתנתי חלקית, נראתי כמו ערפדה, טוב בערך, נראתי בערך כמו רנסמיי, חצי ערפדה. אבל כמו שאמרתי קודם קיבלתי כוחות של ערפדה, לא קפאתי בזמן, אבל קארלייל חושב שבשלב מסוים אקפא, כמו רנסמיי. שנתיים לאחר מכן אבי נגלה אלי, וסיפר לי שאני ביתו. מאז הוא היה מבקר אותי בערך פעם בשבוע, לפעמים בחלומות, לפעמים בחזיונות, ולפעמים ממש, בגופו. ואז אחרי שנתיים קיבלתי מכתב מהוגוורטס, ובכך זה הסתיים. אז בקיצור אני צאצאית לשלושת הגדולים, מכשפה בשנה חמישית בהוגוורטס, וערפדה שלא זקוקה לדם ולא קפאה בזמן, אני מיוחדת, יחידה מסוגי, אחת ויחידה.

		הפרק הבא