אבא

אין לי שום כוונת רווח מפאנפיק זה.

כל הזכויות שמורות לסוזן קולינס האחת והיחידה♥

אבא.

אף פעם לא זכיתי להגיד את השם הזה, להוציא אותו מהפה שלי. את ההברות שלו. ואפשר להגיד שניפגשתי עם אבא שלי רק פעם אחת בחיי. בלידה שלי. ואחר כך הוא עזב.

אבא שלי לא מת. אני שמעתי עליו כל יום בטלוויזיה היו לו  המון מעריצות, שובל מטורף של נשים שרדפו אחריו.

לא אבא שלי הוא לא פושע, לא שחקן, או דוגמן. אבא שלי הוא פיניק אודייר.

נישמע מוכר? פיניק אודייר בן ה30, מנצח של משחקי הרעב ה65, הוא הגיע ממחוז ארבע והשתתף במשחקים וניצח. הקפיטול העביד אותו, "מכר" אותו. אבא שלי התאהב באישה מהקפיטול, הוא אהב אותה. ממש אהב אותה. הוא ניהל איתה רומן כי חשב שלא יראה יותר את אנני, אנני קרסטה, מהמחוז שלו, אהבת חייו.

אמא שלי הייתה האהבה שלו בקפיטול, הם אומנם לא התחתנו אבל הם עשו אותי. אמא שלי לא גילתה לאבא שלי שהיא בהריון. היא הסתירה זאת ממנו עד החודש הרביעי, פיניק כבר הבין לבד. אבל הוא היה טוב לב. הוא החליט לא לעזוב אותה, שלא תגדל את התינוק לבד. אבל הוא לא עמד בהבטחה שלו ונטש אחריי הלידה שלי.

הוא היה מסוחרר, גל של רגשות הציף אותו: כאב, שמחה, תיעוב עצמי...

והוא עזב, הוא עזב ל"בית" שלו, אחוזה שקיבל מהנשיא סנואו ולא דיבר עם אמא שלי לעולם. במשחקי הרעב ה-75 הנשיא החליט לשלוח אותו בחזרה לזירה. אמא שלי לא ראתה את המשחקים, אבל אני כן, פעם ראשונה שראיתי את אבא שלי; גבר גבוה ושרירי, שיער בצבע ברונזה, עניים מדהימות בצבע ים, וגיליתי שאני דומה לו. אפשר להגיד אפילו כפיל שלו.

באחד הימים שפתחתי את הטלוויזיה, אחרי המרד והמורדים ניצחו, ראיתי שאבא מת. התמלאתי כאב, וקצת שמחה. ורצתי לספר לאמא שלי, עברו 5 שנים מאז. ואמא עדיין לא שוכחת. היא עדיין אוהבת אותו. אבל הוא לא אוהב אותה.

גם ראיתי את אחי החורג, ואת אימי החורגת היפיפה, שונה כל-כך מאמא שלי, מהתחפושות שהיא לובשת עלייה. אנני משוגעת, והיא השתגעה עוד יותר אחריי המוות של פיניק וגם אמא שלי כזאת.

אבא. אני תמיד רציתי לפגוש אותך, תמיד היה לי חלום לראות אותך, לשמוע את הקול שלך, להרגיש אותך, לקבל חיבוק.

 אך אני לא יכול.