הבעיות של רוברט

"אחחח" חשבתי לעצמי כשעליתי לרכבת, "ריח של הוגוורטס".

הסתובבתי במסדרון וחיפשתי לעצמי תא פנוי ופתאום ראיתי את חברי הטוב ביותר, בוץ'.

בוץ' הוא בחור גבוה ומאוד שרירי, שנראה כאילו הוא אוהב לדפוק מכות לאנשים אבל בעצם הוא מאוד עדין.

הפעם היחידה שראיתי את בוץ' מתרגז הייתה כשילד מסלית'רין מעך את קרפדת המחמד שלו. הילד המסכן יצא מהמרפאה רק שלושה ימים אחרי....

"בוץ'" צעקתי לו. הוא הסתובב לקראתי וחייך. "מה שלומך? איך עבר החופש?" "התקדמתי בתוכניות שלי" עניתי לו בחיוך זדוני, "עכשיו אף אחת לא תעמוד מולי!"

הוא הסתכל עלי במבט קצת מוזר אבל לא אמר מילה.  

בוץ' הוא האדם היחיד שהיה מודע לתחביב שלי והיחיד ששיתפתי אותו בתוכניות שלי. הוא היה האיש היחיד שבטחתי בו.

"בוא נלך לחפש תא" הוא אמר. בקצה המסדרון מצאנו תא ריק, התיישבנו והתחלנו לדבר על הקיץ.

בוץ' היה כל הקיץ בארה"ב, אצל דוד שלו, והוא פגש קוסמים אמריקאים, שלימדו אותו לשחק פוטבול. הוא אמר שהוא ינסה להקים ליגת פוטבול בהוגוורטס, אבל לא נראה לי שמשהו יוכל להחליף את הקווידיץ'.

כשהשמים בחוץ התחילו להחשיך לבשנו את גלימות ביה"ס שלנו ויצאנו למסדרון. הרכבת נעצרה וכולם נדחפו לעבר היציאה. האגריד עמד בחוץ וצעק לתלמידי השנה הראשונה לבוא אליו.

עלינו על אחת הכירכרות יחד עם שאר הבנים מהשכבה שלנו, אלן, פטריק ומגיוס. כשהכרכרה נעצרה ועברנו בדלתות הכניסה, נעמדתי ונשמתי עמוק.

"אחחחח" חשבתי לעצמי, "ריח של הוגוורטס". 

הפרק הקודם