בתוך האגדה

היא חיה כל חיי בספריה. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא בספריה. היא לא ידעה איך היא הגיעה לשם. אז מה היא עשתה בספריה? התשובה היא פשוטה, קראה. הדבר לא היה מובן מעליו, היא היתה צריכה ללמד את עצמה לקרוא דרך ספרי הפעוטות בהם ראו את המילה ולידה ציור של משמעותה, ככה היא למדה, זה לא היה קל, אבל עם הזמן היא למדה לקרוא ולכתוב, כאשר קראה ספר וראתה דמות מדברת, חשבה לעצמה כמה אירוני שהיא אינה יודעת לדבר אך יודעת קרוא וכתוב. אך נחזור לספריה. הספרייה היתה ענקית, לא נראה לה שהיא אי פעם יכלה לחצות את כולה. אך איך ילדה תוכל לחיות בספריה? מה היא תוכל מדפים מאובקים? והנה התשובה. אגף ספרות הנוער (שהיה גם הוא גדול ביותר והיה קל להעלם בו), היה צמוד לקיר הספרייה, בקיר היו שלוש דלתות, אחת הובילה לחדר דמוי חדר שינה, היה בו מיטה, שולחן קטן ועששית. השנייה הובילה אל חדר דמוי מקלחת, הוא הכיל אמבט רחב ידיים, כיור קטן, ברז כמובן, ובית שימוש. הדלת האחרונה הובילה למקום המעניין ביותר, מעין חממה, (לקח לה שנים לגלות את משמעות מילה זו). היו בה צמחים רבים, עצים למיניהם, לא נראה שאף אחד מהם רעיל, אם כי אם היה רעיל כנראה שכבר היתה מתה, אחרי הכול היא אכלה מרוב הצמחים האלו אם לא מכולם. ההבדל בין המקום לבין חממה היה שהיו שם גם חיות, פרות, כבשים, עיזים, תרנגולים, אפילו כמה עכבישים. והיא טיפלה בכולם, (חוץ מבעכבישים). היא היתה חולבת את הפרות הכבשים העיזים, לוקחת את הביצים הלא מופרות של התרנגולות, (היא בדקה אותן בדקדוק לפני שלקחה אחרי מקרה לא נעים בו היא בטעות ניסתה להכין חביתה מביצה מופרת), וכמובן דאגה לצאצאיהם של החיות. היא אף פעם לא שחטה פרה או כבשה , (פרט לפעם אחת שהרגה פרה בגלל שחלתה מאוד, אבל זה היה רק כדי לגאול אותה מייסוריה!) אבל לפעמים היא כן שחטה תרנגולת, אל התרנגולות (והתרנגולים), היא התחברה הכי פחות. אם השנים היא החלה להתרגל לחיים שלה. היא ידעה שהמצב שלה שונה דופן, כן, היא ידעה זאת, אך מה היה לה לעשות? היא פשוט המשיכה לחיות, המשיכה לחיות מיום ליום, משעה לשעה, כך היא חשבה שיהיה לנצח, עד שהיא תמות, אך נראה שלגורל היו תוכניות משלו...

		הפרק הבא