עוברים דירה

"בוקר טוב, בוקר טוב,  בוק.........." דושי כיבתה את השעון המעורר החדש שלה, קמה, התלבשה, וירדה לאכול. לאחר שסיימה לאכול יצאה לבית הספר, לפני תחילת בית הספר פגשה שירן את דושי ואמרה לה: "נועה שחכה לגמרי מהבטחתה את בטוחה."  ולאחר  הצלצול לשיעור הראשון המורה אמרה: "שלום תלמידים כפי שאתם יודעים מחר מגיעה תלמידה חדשה לבית הספר בשם אביגיל מיכאלי." דושי התרגשה כל כך  עד שלא התאפקה ושאלה: "אני יכולה לעשות לה את קבלת הפנים?" "כמובן," אמרה המורה "אחרי ההתרגשות הרבה שאת מפגינה, לתלמידה, שאפילו לא הגיעה, איך אסרב" בסיום הלימודים רצה דושי לביתה כדי להמשיך לקרוא בספרה החדש. " "בסדר" אמרה אורי, כשהמטוס נחת והבנות ירדו הן פגשו ילדה נחמדה בשם, תמר ניר-גליק וראו שהיא עובדת במטוס. "סליחה," שאלה גולי "את עובדת במטוס?" "כן," ענתה הילדה "מה כל כך מוזר?" "כלום" המשיכה אורי את גולי, "רק שמאיפה שאנחנו באות... לא ממש מרשים לילדים לעשות את זה..." "מוזר כי כשעובדים במטוס, לא רק  שמקבלים המון כסף על העבודה, גם מקבלים טיסות חינם לכל מקום שרוצים!" גולי ואורי שמחו, כי הן גם יקבלו כסף וגם ישיגו טיסות חינם. "איפה נרשמים לעבודה?" שאלה אורי, "אצל המנהל," ענתה להן הילדה. "לא, זה ברור," ענתה אורי "אבל איפה הוא נמצא?" "אה..." ענתה הילדה "קומה אחרונה, הולכים רק ישר, רואים דלת, "עובדים בלבד", נכנסים, רואים עוד דלת שכתוב בה "מנהל", בודקים שהוא לא עסוק, נכנסים ומבקשים את העבודה"

 הבנות הודו לתמר ניר-גליק, והלכו לחפש.." דושי נרדמה באמצע הקריאה.

בבוקר , לאחר שנשמע השעון המעורר, דושי לפתע נזכרה שהיום זה היום שבו אביגיל מגיעה!

דושי התארגנה הכי מהר שהיא יכולה ויצאה לבית הספר,  וחיכתה בשער. לפתע הגיעה ילדה, יפה ונראית נחמדה אך מעולם לא נראתה בבית הספר. דושי ידעה שזאת אביגיל. "שלום," אמרה דושי לילדה "כן מה שתגידי" "אוקי..." אמרה דושי שנדהמה למגעילות של הילדה אך הייתה בטוחה שזה כי גם היא עברה דירה והייתה צריכה לעזוב את חברותיה, "אני דושי, ואמרו לי לעשות לך סיור בכיתה, גם אני חדשה דרך אגב... היי" "בסדר מוזרה," אמרה הילדה הרשעית,  "פשוט תראי לי ת'כיתה ותעזבי אותי סבבה?" דושי הייתה עצובה אך בטוחה שאביגיל, מתנהגת כך רק בגלל המעבר, "הכיתה שלנו בקומה האחרונה,"  אמרה דושי "אז אני מציעה לך ללכת מהר או  ש..." "או שמה?"  קטעה אותה באמצע הילדה, "תשעממי אותי למוות עם הדיבורים שלך? אולי פשוט תשתקי?"  דושי הפגועה שתקה כפי שהורתה לה אביגיל." כשהגיעו לכיתה דושי לא  התאפקה ושאלה, "למה את כל כך רעה אלי?" "כי בגללך הענישו את בת דודה שלי!" דושי מיד הבינה  מי זאת בת דודתה אך לא הבינה איך ולכן אמרה, "איך? אתן אפילו לא דומות ואין לכן אותו שם משפחה ואת רק הגעת ו...."  דושי לא סיימה את המשפט. היא רצתה להגיד שלמרות  הכל הן יכולות להיות חברות, אך דושי השתתקה מיד כשנזכרה במילותיה של שירן, "תתרחקי מנועה!" ודושי ישר הבינה שאביגיל היא מין שכפול מוזר שלה. ודושי רצה הביתה.

בביתה היא ניסתה לגרום לגולי ואורי לבוא מדמיונה היא ניסתה וניסתה, אך בסוף היא..... הצליחה! הן אמרו: "תשכחי ממנה יש לך את שירן ויובי ו.." "כן..." ענתה דושי "אז...." אורי וגולי לא סיימו את המשפט כי פתאום נכנסה שני ובצורה מוזרה היא ראתה את גולי ואורי. "יו דושי אני כל כך עייפה איך לך מוש.... מי אלה? חברות חדשות? איך קוראים לכן?" דושי הסתכלה על אמה בתימהון, איך זה שהיא רואה את גולי ואורי הן דמיוניות או שלא? דושי ניסתה להעלים אותן והצליחה , אז הן כן בדמיונה?

'מעניין אם יש לאמא כוחות על' חשבה דושי בליבה "פתאום אמרה אימה "מה לאן הן נעלמו, "מי?" שאלה דושי כדי לנסות אולי להבין איך שני ראתה את גולי ואורי. "הבנות שהיו פה!" "איזה בנות?" אמרה דושי שהמשיכה להיתמם, "אבל אני ראיתי אותן היו כאן בנות!" אמרה שני ואז דושי שהבינה שזו לא אימה עם הכוחות. דושי ניסתה לצאת מהמצב ואמרה "לא אמרת שאת ממש עייפה? אולי מרוב עייפות את דמיינת אותן." "כנראה שכן" אמרה שני ויצאה מחדרה של דושי.  דושי כל כך נדהמה היא החזירה את גולי ואורי וקראה לאדם אביה כדי לבדוק אם גם הוא יראה אותן, וכפי שחשבה הוא ראה את הבנות אחרי שיצא מהחדר היא שוב זימנה אותן ושוב קראה לו אך הפעם הוא לא ראה אותן. היא ניסתה כל יום באותו שבוע וזה לא הצליח ואז ביום שלישי של השבוע אחרי היא כן הצליחה.  מאז אותו יום היא בכלל לא פיספסה היא סיפרה זאת לשירן והיא

 מיד לקחה אותה הצידה ואמרה לה: "גם את יכולה ליצור דמות אנושית דמיונית?" "מה גם את" שאלה דושי אך שירן נשארה בשלה והמשיכה לדבר "זה לא יכול להיות צירוף מקרים גם היא יכלה ועד כה לא מצאתי אף אחת שיכולה ו..." "שירן!"  צעקה דושי "על מה את מדברת?" "אני לא בדיוק אנושית..." אמרה שירן "את גיבורת על?"  שאלה דושי "לא" ענתה לה שירן ואז המשיכה "אני דמיונית. אני נוצרתי מתינוקת בת שלוש אז נוצרתי בתור תינוקת, ההורים של הילדה הזאת חשבו שאבדתי ושמו אותי בבית יתומים שיוכלו לחפש אז הם אמרו לי  משהו בערך כזה: "כאן מצאנו את הבת הראשונה שלנו. ואולי גם את תמצאי כאן משפחה".  אני הייתי תינוקת אז לא יכולתי להגיד להם שאני בכלל לא אנושית אבל מישהו פתאום בא ואמר לי שאת לא תחפשי אותי אבל תמצאי אותי. אחרי שנה אימצו אותי אנשים חביבים וכל עוד אני גדלתי אני יותר ויותר הפכתי לאנושית ואז הגעתי לנועה שאיכשהו ידעה שאני דמיונית, וניצלה  את זה כדי להפוך ליותר עשירה ומקובלת. וככול שעזרתי לה נחלשתי אך הייתי בטוחה שהיא יצרה אותי אז לא יכולתי להתנגד כי פחדתי אני לא ידעתי מה יקרה אם דמיוני יתנגד למדמיין, ואז את הגעת. כל מחשבותיי השתנו." דושי לא האמינה אז היא שאלה את שירן: "איך זה שאת זוכרת את כל זה? הרי אמרת שיצרתי אותך תינוקת איך זוכרים משהו שנוצר לך משהיית תינוקת?" "כנראה שזה נשאר אצלך במוח בלא מודע  (הזיכרונות שלא זוכרים.) ואני זכרתי את זה." ואז צץ לדושי רעיון מבריק,  "אני יודעת איך לשחרר אותך מהטפרים של נועה" אמרה דושי "איך"  שאלה שירן...

אביגיל מיכאלי

"בוקר טוב, בוקר טוב,  בוק.........." דושי כיבתה את השעון המעורר החדש שלה, קמה, התלבשה, וירדה לאכול. לאחר שסיימה לאכול יצאה לבית הספר, לפני תחילת בית הספר פגשה שירן את דושי ואמרה לה: "נועה שחכה לגמרי מהבטחתה את בטוחה."  ולאחר  הצלצול לשיעור הראשון המורה אמרה: "שלום תלמידים כפי שאתם יודעים מחר מגיעה תלמידה חדשה לבית הספר בשם אביגיל מיכאלי." דושי התרגשה כל כך  עד שלא התאפקה ושאלה: "אני יכולה לעשות לה את קבלת הפנים?" "כמובן," אמרה המורה "אחרי ההתרגשות הרבה שאת מפגינה, לתלמידה, שאפילו לא הגיעה, איך אסרב" בסיום הלימודים רצה דושי לביתה כדי להמשיך לקרוא בספרה החדש. " "בסדר" אמרה אורי, כשהמטוס נחת והבנות ירדו הן פגשו ילדה נחמדה בשם, תמר ניר-גליק וראו שהיא עובדת במטוס. "סליחה," שאלה גולי "את עובדת במטוס?" "כן," ענתה הילדה "מה כל כך מוזר?" "כלום" המשיכה אורי את גולי, "רק שמאיפה שאנחנו באות... לא ממש מרשים לילדים לעשות את זה..." "מוזר כי כשעובדים במטוס, לא רק  שמקבלים המון כסף על העבודה, גם מקבלים טיסות חינם לכל מקום שרוצים!" גולי ואורי שמחו, כי הן גם יקבלו כסף וגם ישיגו טיסות חינם. "איפה נרשמים לעבודה?" שאלה אורי, "אצל המנהל," ענתה להן הילדה. "לא, זה ברור," ענתה אורי "אבל איפה הוא נמצא?" "אה..." ענתה הילדה "קומה אחרונה, הולכים רק ישר, רואים דלת, "עובדים בלבד", נכנסים, רואים עוד דלת שכתוב בה "מנהל", בודקים שהוא לא עסוק, נכנסים ומבקשים את העבודה"

 הבנות הודו לתמר ניר-גליק, והלכו לחפש.." דושי נרדמה באמצע הקריאה.

בבוקר , לאחר שנשמע השעון המעורר, דושי לפתע נזכרה שהיום זה היום שבו אביגיל מגיעה!

דושי התארגנה הכי מהר שהיא יכולה ויצאה לבית הספר,  וחיכתה בשער. לפתע הגיעה ילדה, יפה ונראית נחמדה אך מעולם לא נראתה בבית הספר. דושי ידעה שזאת אביגיל. "שלום," אמרה דושי לילדה "כן מה שתגידי" "אוקי..." אמרה דושי שנדהמה למגעילות של הילדה אך הייתה בטוחה שזה כי גם היא עברה דירה והייתה צריכה לעזוב את חברותיה, "אני דושי, ואמרו לי לעשות לך סיור בכיתה, גם אני חדשה דרך אגב... היי" "בסדר מוזרה," אמרה הילדה הרשעית,  "פשוט תראי לי ת'כיתה ותעזבי אותי סבבה?" דושי הייתה עצובה אך בטוחה שאביגיל, מתנהגת כך רק בגלל המעבר, "הכיתה שלנו בקומה האחרונה,"  אמרה דושי "אז אני מציעה לך ללכת מהר או  ש..." "או שמה?"  קטעה אותה באמצע הילדה, "תשעממי אותי למוות עם הדיבורים שלך? אולי פשוט תשתקי?"  דושי הפגועה שתקה כפי שהורתה לה אביגיל." כשהגיעו לכיתה דושי לא  התאפקה ושאלה, "למה את כל כך רעה אלי?" "כי בגללך הענישו את בת דודה שלי!" דושי מיד הבינה  מי זאת בת דודתה אך לא הבינה איך ולכן אמרה, "איך? אתן אפילו לא דומות ואין לכן אותו שם משפחה ואת רק הגעת ו...."  דושי לא סיימה את המשפט. היא רצתה להגיד שלמרות  הכל הן יכולות להיות חברות, אך דושי השתתקה מיד כשנזכרה במילותיה של שירן, "תתרחקי מנועה!" ודושי ישר הבינה שאביגיל היא מין שכפול מוזר שלה. ודושי רצה הביתה.

בביתה היא ניסתה לגרום לגולי ואורי לבוא מדמיונה היא ניסתה וניסתה, אך בסוף היא..... הצליחה! הן אמרו: "תשכחי ממנה יש לך את שירן ויובי ו.." "כן..." ענתה דושי "אז...." אורי וגולי לא סיימו את המשפט כי פתאום נכנסה שני ובצורה מוזרה היא ראתה את גולי ואורי. "יו דושי אני כל כך עייפה איך לך מוש.... מי אלה? חברות חדשות? איך קוראים לכן?" דושי הסתכלה על אמה בתימהון, איך זה שהיא רואה את גולי ואורי הן דמיוניות או שלא? דושי ניסתה להעלים אותן והצליחה , אז הן כן בדמיונה?

'מעניין אם יש לאמא כוחות על' חשבה דושי בליבה "פתאום אמרה אימה "מה לאן הן נעלמו, "מי?" שאלה דושי כדי לנסות אולי להבין איך שני ראתה את גולי ואורי. "הבנות שהיו פה!" "איזה בנות?" אמרה דושי שהמשיכה להיתמם, "אבל אני ראיתי אותן היו כאן בנות!" אמרה שני ואז דושי שהבינה שזו לא אימה עם הכוחות. דושי ניסתה לצאת מהמצב ואמרה "לא אמרת שאת ממש עייפה? אולי מרוב עייפות את דמיינת אותן." "כנראה שכן" אמרה שני ויצאה מחדרה של דושי.  דושי כל כך נדהמה היא החזירה את גולי ואורי וקראה לאדם אביה כדי לבדוק אם גם הוא יראה אותן, וכפי שחשבה הוא ראה את הבנות אחרי שיצא מהחדר היא שוב זימנה אותן ושוב קראה לו אך הפעם הוא לא ראה אותן. היא ניסתה כל יום באותו שבוע וזה לא הצליח ואז ביום שלישי של השבוע אחרי היא כן הצליחה.  מאז אותו יום היא בכלל לא פיספסה היא סיפרה זאת לשירן והיא

 מיד לקחה אותה הצידה ואמרה לה: "גם את יכולה ליצור דמות אנושית דמיונית?" "מה גם את" שאלה דושי אך שירן נשארה בשלה והמשיכה לדבר "זה לא יכול להיות צירוף מקרים גם היא יכלה ועד כה לא מצאתי אף אחת שיכולה ו..." "שירן!"  צעקה דושי "על מה את מדברת?" "אני לא בדיוק אנושית..." אמרה שירן "את גיבורת על?"  שאלה דושי "לא" ענתה לה שירן ואז המשיכה "אני דמיונית. אני נוצרתי מתינוקת בת שלוש אז נוצרתי בתור תינוקת, ההורים של הילדה הזאת חשבו שאבדתי ושמו אותי בבית יתומים שיוכלו לחפש אז הם אמרו לי  משהו בערך כזה: "כאן מצאנו את הבת הראשונה שלנו. ואולי גם את תמצאי כאן משפחה".  אני הייתי תינוקת אז לא יכולתי להגיד להם שאני בכלל לא אנושית אבל מישהו פתאום בא ואמר לי שאת לא תחפשי אותי אבל תמצאי אותי. אחרי שנה אימצו אותי אנשים חביבים וכל עוד אני גדלתי אני יותר ויותר הפכתי לאנושית ואז הגעתי לנועה שאיכשהו ידעה שאני דמיונית, וניצלה  את זה כדי להפוך ליותר עשירה ומקובלת. וככול שעזרתי לה נחלשתי אך הייתי בטוחה שהיא יצרה אותי אז לא יכולתי להתנגד כי פחדתי אני לא ידעתי מה יקרה אם דמיוני יתנגד למדמיין, ואז את הגעת. כל מחשבותיי השתנו." דושי לא האמינה אז היא שאלה את שירן: "איך זה שאת זוכרת את כל זה? הרי אמרת שיצרתי אותך תינוקת איך זוכרים משהו שנוצר לך משהיית תינוקת?" "כנראה שזה נשאר אצלך במוח בלא מודע  (הזיכרונות שלא זוכרים.) ואני זכרתי את זה." ואז צץ לדושי רעיון מבריק,  "אני יודעת איך לשחרר אותך מהטפרים של נועה" אמרה דושי "איך"  שאלה שירן...

הפרק הקודם