פיטר פטיגורו- האמת

וויתור זכויות לג'יי קיי רולינג :)
תהנו ^^

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פיטר פטיגורו מאז ומתמיד היה נגרר.
הוא ידע שהוא נגרר, אך הוא לא יכך לשנות זאת.
הוא נגרר אחרי טיפוסים רבם בחייו.
זה התחיל מהגן.
הוא זכר את עצמו נגרר אחרי הילד ההוא, הבריון.
הוא כל כך חשש ממנו, עד שהתחנף אליו והכשפוט אל הבריון, ונהיה שפוט למעשיהם.
אך כשפוט, פיטר מעולם לא ששלט במעשיו.
תמיד עשה מה שאמרו לו, או עשה כמו כולם. עם הזרם.
פיטר היה זקוק לתמיכה לפעמים, בחייו.
והוא מעולם לא קיבל אותה מקרוביו, שהחשיבו אותו כמובן מאליו.
ופיטר ידע, שדבר אחד הוא לא חשב שימצא את דרכו אליו, שיקרה לו.
אהבה.
"אלו כנראה שיעורי בית חובה," הוא סכר את דבריו של סיריוס.
"אבל רך כף, אני לא רוצה להתאהב!" התלונן פיטר.
"לא אני נתתי את השיעורים האלו," ענה לו סיריוס. "אבל תלמד. הכל מתחיל ונגמר באהבה."
אם אני אתאהב, הוא החליט אז, אשמור זאת בסוד.
כן, זנב תולע היה שמו אז. הוא הוא מעולם לא רצה לקבל שם כזה, כי לא רצה להיות אנימאגוס. אך החלטות, מעולם לא היו בידיו.
"אבל זה לא חוקי!" הוא זכר שצעק.
"אתה לא תעזור לרמוס?" שאל אותו ג'יימס בכעס.
"אני..."
"אם לא תסכים, ננתק איתך את הקשר." אמר סיריוס בשלווה.
וזה תמיד עבד.
"טוב, טוב. בסדר!" הוא רטן, בכניעה.
הוא זכר איך נהיה למוקד צחוק החבורה כשילדה אחת ניסתה להרוג אותו וצרחה בקולי קולות, כשהחל להתרוצץ ללא שליטה בחדר המועדון, בצורת עכבר.
איכשהו, הוא הרגיש אז משוחרר, אחראי למעשיו.
הוא זכר איך ג'יימס סיריוס ורמוס היו בשבילו חברים, שיתקעו בגבו סכין כשצריך.
הוא מעולם לא חש וקירבתם ביטחון.
תמיד כשהיה זקוק להם, הם היו מתכחשים אליו, וצוחקים עוד על חשבונו.
הם תמיד פרסמו את סודותיו, נהנים לראות את כל העיניים נעוצות בו בבוקר, באולם הגדול, ואת פיטר מסמיק כמו עגבנייה כשהבין למה.
זה היה בשבילו אירוע יום-יומי.
חבריו היו תוקעים לו סכין בגב ומסובבים אותה כשמשעמם להם.
לפיטר פטיגורו מעולם לא היה חבר אמיתי.
אדון האופל הציע לפיטר משרה, הציע לו כוח.
הציע לו חופשיות במעשיו, הציע לו להיות, סוף-סוף, אדם שלא הוא שפוט של אחרים, אלא אחרים הם השפוטים שלו.
הוא גם רצה לנקום.
לנקום באותם האנשים שצחקו עליו, שחשבו שהוא בובת תעלולים, שזורקים אותה בסוף השימוש.
הפעם, הוא זה שתקע את הסכין בגב וסובב אותה.
הוא יראה להם, שגם הוא מישהו, שגם לו יש רגשות, ושהוא רוצה שיכירו בהם.
אבל הייתה עוד סיבה שבגללה הצטרף לאדון האופל.
סיבה חיה ונושמת.
בלטריקס. בלטריקס לסטריינג'.
הוא היה מאוהב.
באישה הרעה ביותר והמשוגעת ביותר עלי האנושות.
אבל הוא זכר.
הוא זכר, את כל הסבל שעבר כשהיה שפוט.
ושמר ממנה מרחק.
הוא לא רצה, לא שוב, להיות שפוט.
והוא הוכיח, הוא הוכיח שאהבה לא תמיד מנצחת.
שלעולם הוא לא יחזור להיות שפוט של מישהו.
אבל מאותה חברות עם סיריוס רמוס וג'יימס, הוא למד דבר חשוב.

~פלאשבק~


הוא זכר שסיריוס רצה שמישהי תהיה חברה שלו, ולכן ביקש מפיטר עזרה.
פיטר היה צריך להיות חבר שלה ולהדליף לה מידע על סיריוס בהדרגה.
לבסוף היא נהייתה חברה של סיריוס ועזבה את פיטר. למרות שפיטר ידע שזה היה מתוכנן, הוא הבין ששוב ניצלו אותו.
אז בבוקר שלמחרת, כשכולם שוב הביטו בו כולם, על פרסום נוסף, פיטר עשה מעשה.
"אתה חייב לי טובה," הוא אמר לסיריוס.
סיריוס הרים גבה. "אני לא מתכוון לעשות משהו גדול מדי."
"לא אכפת לי. אתה מסדר שהפרסומים עליי מפסיקים. עוד היום." פיטר אמר בקור, שהסווה את הכעס ששרר בתוכו.
סיריוס נרתע. "אסדר זאת." אמר, ומיהר אל ג'יימס ורמוס. הם החלו להתלחש.
הפרסום הופסק.

~סיום פלאשבק~


אבל תחושת הניצחון הכתה בו כשהפרסום הופסק והוא רצה עוד.
כן, עוד סיבה להצטרפותו לוולדמורט.
אבל המושג "חייב לי טובה", ננעל לו באיזו פינה חשוכה בתת המודע של פיטר.
והוא לא היה יכול שלא לשחרר את הארי פוטר וחבריו.
אך תחושת הנקמה התחזקה מאז הצטרף לוולדמורט, כי גם הוא עבד עליו. הוא נהייה שפוט שוב. ואפילו יותר גרוע- משרת, שפוט של רבים.
וגם באדון האופל הוא רצה לנקום.
בעזרת הארי פוטר הוא נקם בוולדמורט, ובעזרת עצמו הוא נקם בסיריוס ג'יימס ורמוס.
אבל רק בשניות חייו האחרונות, כשיד הקסם שנקסמה עבורו חנקה אותו, הבין שהיה צריך לפעול אחרת.
כי הוא הבין, שהשניות האחרונות של חייו, היו השניות היחידות, שבהן הרגיש שלם עם עצמו.