מבצע בריחה

וויתור זכויות לג'יי קיי רולינג :)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

סיריוס זכר טוב מאוד את פיטר פטיגורו. הם צחקו איתו, והוא שיתף פעולה, כי הוא ידע שצוחקים איתו. הוא אהב את פיטר הקטן והזועף, שתמיד כעס על כל דבר שאמרו לו. אבל פיטר לו היה באמת חבר שלו.
ועכשיו, סיריוס לא האמין על מזלו הרע. הוא כלוא באזקבאן.
בגלל זנב תולע.
למה, פיטר? מה עשיתי רע? הוא לא חשב שעשה משהו לחברו, אך ניחש שחברו שכח ממנו לגמרי. נראה שפיטר הסתנוור מהכח ועבר לצד האפל.
ג'יימס ספג את זה וסיריוס ספג את זה.
סייוס רצה לצרוח, לצעוק.
למה דווקא הוא?
'אני עוד צעיר מכדי למות!' זה משפט מוגלגי שהוא למד מג'יימס, שלמד אותו מלילי. והנה, רק המחשבה על המשפט הזה מחזירה אותו למחשבות עמוקות עוד יותר. הו, ג'יימס, כמה שהוא מתגעגע.
אזקבאן זה מקום נוראי. הוא הרגיש מיואש וחסר תקווה יותר ויותר עם כל רגע שחלף.
איפה ג'יימס?
ביחד הם היו צוחקים על המצב, נהנים.
אולי בגלל זה הוא בבידוד.

הסוהרסן בדלת נעץ בו מבט ממושך וסיריוס היה יכול להישבע שחייך. הוא ריחף לעבר התא הראשון בסדרת הדלתות. סיריוס הסקרן הציץ למסדרון דרך החלון המסורג שבדלת.
הסוהרסן נכנס לתא הראשון בארשת ניצחון, ולאחר מכן סיריוס נפל על הקרקע.
שאיבה.
כח השאיבה היה כל כך גדול, עד שסיריוס החל לחוש ברע.
"מה אתה עושה?!" הוא צרח, למרות שידע שזה לא יעזור.
הסוהרסן יצא מהתא, כשמתלווה אליו נער זר, שעיניו מגולגלות לאחור. לנגד עיניו של סיריוס, הנער השתנה.
צורתו נראתה כצורת רוח וצבע בגדיו דהה.
סוהרסן. מול סיריוס ניצבו שני סוהרסנים. שניהם התפצלו ונכנסו לשני התאים הבאים.
לסיריוס לא נותר עוד הרבה זמן.
אבל רק באותו הרגע, הוא הבין למה אחרי ה"שאיבה", אין לאדם למה לחיות. מי רוצה לחיות בתור סוהרסן?
ואז צץ בראשו רעיון. הוא הפך לכלב קטן והתכווץ בפינת התא.
סוהרסן פתח את הדלת כעבור כמה דקות.
הוא בטוח הופתע למצוא שם כלב, חשב סיריוס. אבל כנראה שהסוהרסנים לא יכולים להראות רגש כלשהו.
הסוהרסן צעק, ולהפתעתו של סיריוס, קולו נשמע אנושי לגמרי: "אסיר ברח מכאן!"
כנופיית סוהרסנים הגיעה מיד. הם החלו להתלחש, אך בסופו של דבר עזבו את התא.
קולות שאיבה נוספית נשמעו.
סיריוס הבין, אז, כשדאי לו להישאר בדמות הכלב.
ככה הוא ישב בשתיים עשרה השנים הבאות.

הוא ידע שהוא חף מפשע. הוא ידע שזה לא הוגן.
"החיים לא הוגנים," אמרה לו אימו לפי שגרשה אותו. "ולכן אתה הולך מכאן עכשיו."
הוא ידע שהוא נמצא בטירה גדולה, שצומחת מתוך הים. תאו של סיריוס היה מתחת לפני המים והנוף מחלון תאו היה מים מכל עבר.
הוא הצליח לשמוע את הגלים מתנפצים על קירות אזקבאן.
איפה הוא?
הוא ידע, שהסוהרסנים מתרבים בזכות בני האדם.
אני כנראה מוגן ככלב, הוא קיווה.

כשהגישו לו אוכל, הוא לא העז להפוך לאדם כדי לאכול. הוא גם לא העז לישון, כי חשש שיקרה לו משהו או שיפגעו בו, בשנתו.
אך אם החל להירדם, קולות השאיבה העירו אותו מיד.
לכן המקום באזקבאן מעולם לא נגמר, הבין. כי יושביו כבר מזמן לא בחיים, במובן מסויים.

יום אחד נכנס סוהרסן לתא, צרור מפתחות בידיו. הוא התיישב מול סיריוס.
וחיכה.
סיריוס קם על רגלי הכלב שלו ונהם.
הסוהרסן לא נע.
סיריוס נבח בקול חזק יותר.
הסוהרסן הנהן חלושות.
סיריוס מיהר אל הדלת, לא מתיק את מבטו מהסוהרסן. הסוהרסנים הביטו בו, כשחצה את מבוך המסדרונות המסובך של הטירה. הם לא ניסו לעצור בעדו.
וסיריוס לא היה בטוח, אבל נראה שהוא התחיל להבין למה. כשיצא, נכנס לתוך ספינת אסירים בדיוק כשהתכוונה לצאת לדרך.
הוא השתחרר. בלב ליבו הוא הודה לאלוהים, על כך שהוא אנימאגוס.
ועוד... עוד תפילה אחת קטנה, חשב לעצמו.
תעשה, אלוהים, ואמצא את הארי. את הארי פוטר. את הבן של ג'יימס, האחד שלקח אותי לביתו כשגרשו אותי, שמח תמיד בשמחתי, והכי חשוב, באמת שדאג לי ואהב אותי, שלא כמו אנשים רבים אחרים. ג'יימס הוא כמו אחי. אחי בנפש. והארי... הארי יזכיר לי אותו... ואני באמת שמוכן לעשות הכל בשבילו.
כן, סיריוס עדיין התייסר על כך שלא הציל את ג'יימס פוטר בזמן.
אבל סיריוס ידע, שלא משנה מה יעשה, הארי כבר התחבב עליו מהרגע הראשון שראה אותו.
וסיריוס נשבע באותו הרגע:
כל עוד סיריוס בלק הוא הסנדק של הארי, לא תיפגע שערה מראשו.