זואי ווילקס

וואו, לא עידכנתי מלא זמן, אני יודעת, אבל עכשיו חזרתי :)
אם עדיין נשארו לי קוראים, אני ממש מקווה שתגיבו וננתנו ביקורות.
בכל מקרה, תהנו!

בכל אותו שבוע ביליתי כל רגע פנוי שהיה לי באימונים עם ליאם.
זה לא היה הרבה זמן, כי כל אחד מהמורים, שכנראה לא הבינו שאנחנו לומדים עוד מקצועות נתן לנו כמות בלתי אפשרית של שיעורי בית ועבודות, ובחלק מהזמן שכן היה לי, ליאם היה עסוק, אבל כשכן הצלחנו להתאמן, פשוט נהניתי.
הרגשתי שאני משתפרת, ועם כל מיני עצות וטיפים שליאם נתן לי, הרגשתי שאני די מוכנה למיונים לקווידיץ'.
בשבת, היום של המיונים, באמצע ארוחת הבוקר ליאם בא וישב לידי בשולחן של רייבנקלו.
"נו, נסיכה, את מוכנה?" הוא שאל ולקח עוגיית שוקולד.

"יותר מוכנה מזה אני לא אהיה..."  אמרתי ומשכתי בכתפיי.
למה את כל כך לא בטוחה בעצמך?" הוא שאל ונראה מתוסכל "אני התאמנתי איתך, אני יודע כמה את טובה."
לא עניתי לו.
כל החברים שלי מעירים לי על זה, כל הזמן.
ליאם, שחושב שאני ממעיטה בערכי בקווידיץ', אנה, שטוענת שאני צריכה להפסיק להיות כל כך לחוצה מהלימודים, כי בסוף אני תמיד מקבלת קס"מ, ורייצ'ל, שאומרת לי להתחיל להבין שאני יפה, ולהפסיק להסתיר את הפנים שלי עם פוני.
כל זה לא ממש עוזר, כי אני לא ממש מאמינה להם. הם חברים שלי. הם חייבים להגיד את כל הדברים האלה.
יצאתי למגרש הקווידיץ' עם ליאם, שנפרד ממני בחיוך מרגיע והלך לשבת בקהל עם שאר הלדים של השנה השישית.
הקפטן של קבוצת הקווידיץ' שלנו הוא וויל הולט משנה שביעית, רודף.
רק שלושה מקומות היו פנויים - רודף, חובט, ומחפש.
וויל התחיל עם המחפשים.
אחרי חצי שעה הוא בחר את את אליזבת' מקייר משנה שביעית.
אחרי זה הוא עבר לחובטים, שהמיונים שלהם היו תמיד הכי מסוכנים, כי... בוא נגיד שבאו לשם כמה ילדים שהדבר היחיד שהם עושים יותר גרוע מלחבוט במרביצן, זה לעוף על מטאטא.
באופן כללי, כמישהי לא חובבת דם או שיניים שבורות, ביליתי את רוב הזמן הזה בעיניים עצומות, עד שהוא קרא לרודפים לעלות.
שלחתי מבט אחרון לעבר אנה רייצ'ל וליאם, שנופפו אליי וחייכו, ואז עליתי על המטאטא.
בגלל שהיו הרבה ילדים שבאו להיבחן לתפקיד הזה, הוא עשה את זה בשלבים.
בהתחלה פשוט עשינו כמה סיבוים סביב המגרש, ומיד אחרי הוא שלח עשרה ילדים, מהצעירים יותר בחזרה לקרקע.
השלב השני היה עם המרביצנים - שני החובטים שלחו אלינו מרביצנים, ואנחנו היינו צריכים להתחמק מהם בלי להפיל את הקוואפל, ואחרי השלב הזה הוא נפטר מעוד חמישה עשר אנשים.
בסוף נשארו רק שבעה, ואז התחיל המבחן האמיתי.
הוא בחן אותנו אחד אחד; היה לנו שלוש דקות לנסות להבקיע הכי הרבה נקודות.
כולם היו טובים, ובאיזשבו שלה איבדתי את הספירה של כל אחד.
אחרי ארבעה שחקנים וויל קרא לי, ואני לקחתי נשימה עמוקה ועליתי על המטאטא.
גיליתי שאחרי שבוע של אימונים עם ליאם, שומר מעולה, היה לי הרבה יותר קל נגד השומר שלנו, ג'וש פטרסון, וקלעתי מאה ועשר נקודות - אחד עשר סלים.
חזרתי לקרקע בחיוך, לקול תשואות הקהל.
כשוויל חזר לקרקע הוא קרא לכולנו.
"יש לנו תיקו! " הוא הכריז "זואי ווילקס ושאנון מילס, שתיכן קלעתן עשרה סלים."
שאר הילדים נראו מאוכזבים, ואני ושאנון, תלמידה משנה שביעית, החלפנו בינינו מבטים.
"למה אתן מחכות, שתיכן? הוא צעק, "תעלו על המטאטאים!
"ג'ונסון, סמית', גם אתם," הוא אמר, ושני החובטים עלו על המטאטאים והמריאו.
"אוקיי, יש לכן חמש דקות לשחק הכי טוב שאתן יכולות," הוא אמר וריחף מולינו. "קדימה!" הוא אמר וזרק את הקואפל, וג'ונסון וסמית' שיחררו את המרביצנים.
מיד עפתי לעבר הכדור האדום, והגעתי אליו לפני שאנון.
התחמקתי ממרביצן שסמית' שלח לעברי, מצמידה את הקואפל לגופי, עד שהגעתי לחישוקים.
נזכרתי האחד מהאימונים שלי עם ליאם ועשיתי בדיוק מה שהוא אמר לי - וקלעתי.
קריואת עידוד עלו מהקהל, שבינתיים גדל, אחרי שנגמרה ארוחת הבוקר.
הסתכלתי למטה לשנייה, ולרגע ראיתי את ליאם, שחייך וזקף שני אגודלים באוויר.
החזרתי את המבט למשחק בנחישות, מעודדת.
שאנון תפסה את הקואפל אחרי שקלעתי, ועפה כמה שניות, אבל שכניסתה להתמק ממרביצן שעף אליה במהירות היא הסתובבה והפילה את הקואפל.
עפתי מתחתיה, ותפסתי את הקואפל ממש בקצות האצבעות. עפתי לחישוקים וזרקתי, אבל ג'וש חסם. "אווו" גדול עלה מהקהל, אבל נזכרתי בעוד אחד מהאימונים עם ליאם, כשהוא האשים אותי שאני ערמומית מדי.
מת'יו זרק את הקואפל בחוזקה, אבל, עדיין קרובה לחישוקים, תפסתי אותו, וג'וש, שלא היה מוכן, לא הצליח לחסום.
"עשרים אפס לווילקס!"
שאנון חטפה ממני את המרביצן בלהט, כועסת שעליתי ליתרון כל כך מוקדם.
היא עפה לחישוקים, אבל ג'וש, שנראה זועם על התכסיס שלי, חסם את הכדור.
תפסתי את הכדור בקצה השני של המגרש והתחלתי להתקדם לכיוון החישוקים, אבל מרביצן מג'ונסון אילץ אותי להסתובב בחזרה, ונתן לשאנון הזדמנות מצויינת להתקרב אליי ולחכות להזדמנות להשיג את הקואפל.
עפתי במהירות, לפני שאחד החובטים ישג מרביצן, והשארתי את שאנון מאחוריי.
היה לי ברור שהיא לחוצה, ואלי בגלל זה היא משחקת כל כך גרוע.
היה לי קצת חבל להשיג את התפקיד ככה, אבל גם לא התכוונתי לוותר.
אחרי חמש דקות בדיוק וויל שרק. "70 - 30! ברוכה הבאה לנבחרת, זואי," הוא אמר וחייך אליי.
הקהל הריע, וכשנחתיי בחיוך ענק חבריי מיהרו לברך אותי.
"ליאם, תודה רבה!!! לא הייתי מצליחה לעשות את זה בלעדיך," אמרתי וחיבקתי אותו, "אני מצטער, צדקת. את באמת לא טובה מספיק," הוא אמר ברצינות ואני צחקתי.
"זואי!! היית מדהימה! אנה צרחה והתנפלה עליי בחיבוק.
"זואי, תחזרי לפה!" ויל צעק, והבנתי שכל הקבוצה ריחפה מולו.
הסמקתי ועפתי לשם במהירות. "סליחה," מלמלתי.
וויל הנהן לעברי. "כל הכבוד לכולכם!  יש לנו נבחרת מנצחת!" כולם חייכו אליו,  ואחרי שקבענו את המועד לאימון הראשון נחתנו בחזרה והתחלנו לחזור לטירה.
"לא רע, ווילקס," שמעתי פתאום קול מאחוריי והסתובבתי בבהלה.
זה היה סיריוס בלק.
"תודה..." אמרתי במבוכה. "לא חשבתי שהוא יזכור אותי. למרות שהתחלתי את כל הסיפור הזה בגללו, לא חשבתי שזה באמת איכפת לו.
"מאיפה הבאת את זה? באמת לא ידעתי שאת יכולה לשחק ככה," הוא הצטרף אליי להליכה ושם את ידיו בכיסו.
"התאמנתי הרבה עם ליאם," משכתי בכתפיי וקיוויתי שהוא יעזוב אותי לפני שאני אגיד משהו מטופש.
"השומר של גריפינדור," הוא אמר, ומשום מה נשמע קצת לא מרוצה.
הנהנתי "בלעדיו בחיים ל א הייתי מצליחה," מיהרתי לשבח אותו, כי זה היה נכון.
"כן כן, ליאם מדהים," הוא מלמל והרמתי לעברו גבה. "יש לך בעיה עם ליאם?"
"הו לא, רק שחבל שבגלל שהוא דלוק עלייך הוא הנמיך את הסיכויים של גריפינדור לנצח עם רודפת מעולה של רייבנקלו."
"הוא לא עשה את זה כי הוא דלוק עליי," אמרתי לו בכעס ונעמדתי מולו. הוא היה גבוה ממני רק בכמה סנטימטרים. "הוא עשה את זה כי הוא חבר טוב."
"אוי, כל כך תמימה," הוא אמר בחיוך קטן. "בנים לא עושים כאלה דברים כי הם רוצים להיות ידידים שלך," הוא גלגל את עיניו.
"רק כי אתה משתמש בבנות טיפשות וחסרות אופי בשביל סקס ואז זורק אותן, לא אומר שכולם כאלה," אמרתי לו, וכבר לא היה איכפת לי שאני מדברת עם סיריוס בלק, שבכמה מילים יכול לגרום לחצי מהילדים בהוגוורטס לשנא אותי.
"אתה יודע, זה קצת עצוב שהחבר האמיתי היחיד שלך זה ג'יימס פוטר." אמרתי לו בלעג. "מה הקטע של שניכם בכלל? אם הוא לא היה מאוהב באוונס בכזאת פאטטיות, הייתי חושבת שאתם ביחד," אמרתי, ונהניתי לראות את ההלם על פניו. "כל השיטוטים הליילים, כל הפעמים שאתם מתבודדים לכם באיזו פינה... אולי כדאי שתמצא לעצמך כבר מישהי, בלק," אמרתי לו בזלזול, ואז הסתובבתי והלכתי, משאירה אותו, לשם שינוי, חסר מילים.
אני לא אשקר, הייתי די גאה בעצמי. אולי אני אצטער אחר כך על זה שדיברתי אליו ככה, אבל בינתיים פשוט שמחתי שהעמדתי אותו במקומו, בלי לעשות מעצמי צחוק.

הפרק הקודם		הפרק הבא