זה המונולוג הראשון שאני כותב בנושא של הארי פוטר, כך שהוא קצר, אבל אני מקווה שתאהבו :) אל תשכחו להגיב! ברצינות, אם קראתם, תגיבוווווו. D:
The one with no soul
"יחידה אחת. מחולקת, מפוצלת, אך לא מפורקת. הו לא, אני לא מפורק. אני יחידה אחת, אני שלם, אני רואה, אני חש, אך בכל זאת אני מפוצל. אני מחולק." הוא לחש, ופחד שרר באוויר בעודו מסתובב
סביב הנער בקרחת היער הקטנה. "יומן, טבעת, תליון, ספל, עטרת, נחש, ונער. איני יכול למות, אך כיצד?" קולו המשיך להישמע, לחישה חרישית, אך בכל זאת עוצמתית ומבעיתה. "אני ניצחתי את
המוות בעזרת המוות. ילדה, אבא, מוגל, איכר, שתי מכשפות, וזוג הורים. איני יכול למות. אני ניצחתי את המוות." הוא לחש, ממלא את האוויר בקולו המקפיא. "אני הוא אדון האופל, הקוסם הגדול ביותר
מכולם, הרגתי כל מי שעמד בדרכי. ברחבי העולם קוסמים אינם מסוגלים לבטא את שמי, הם מפחדים, הם טיפשים." הוא המשיך, הולך באיטיות במעגל סביבו, בעוד צעדיו על רצפת היער הקרה, היבשה,
הפיקו קול טפיחה חלוש. "איני מרגיש רחמים, חמלה, איני זקוק לאהבה ולידידות, כי רק אני יודע, שבעולם הזה אין טוב ואין רע, יש רק כוח. כוח, והאנשים המפחדים להשתמש בו." הוא לחש, מסתובב
אפילו לאט יותר מקודם. "אין קוסם המסוגל להביס אותי, כי איני יכול למות. אני ניצחתי את המוות." הוא המשיך, ונימה נכרת של ניצחון נשמעה בקולו. הוא עצר מול פניו של הנער והביט בו. הביט בו
בעיניו החודרות. "מי יעז להתקומם נגדי? מי יעז להתנגד לי?!" קולו התרעם, "אני הוא הפחד! אני הוא המוות!" הוא צעק בקול, " אני הוא לורד וולדמורט!! אבדה קדברה!"
והנער מת.
|