פלר & ביל

וויתור זכויות לג'יי קיי רולינג :)
תהנו ^^

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"אתה מקסים," היא אמרה והביטה בעיניו, מחפשת את מבטו לשווא.
"תודה..." הוא מלמל, פוזל לעבר היציאה.
"מה קרה?" היא קראה בפינוק. "לא כיף לך איתי?"
"כיף, כיף," הוא ענה במהירות. "אבל אני... אני ממהר."
"לאן?" היא קפצה מיד. "אפשר להצטרף?"
"אה..." הוא ענה, ופלר חיכתה בקוצר רוח להחלטתו. "אני..."
"אם אתה לא רוצה שאני אבוא, אתה לא חייב." בכל זאת, זה עדיין היה לה כואב לגרום לו לנסות להתחמק ממנה ככה.
"כן, יש לי פשוט... ישיבה חשובה בגרינטוס... ואם אני לא מגיע... את יודעת, עסק עם הגובלינים...?" הוא חייך אליה חיוך מאולץ.
"טוב, אז להתראות ביל! ניפגש מתישהו, נכון?" היא קראה אחריו, מקווה לחלץ ממנו הבטחה.
"אמממ... בטח, אם את רוצה." הוא חייך.
"תזכור את זה." היא  אמרה ויצאה מהחדר.

היא בקושי האמינה למזלה.
היא נבחרה לתחרות בית ספרית, מכל בית הספר שלה, מה שגרם לה סיפוק רב.
היא הצליחה לעבור את שתי המשימות שהיו שם מתוך שלוש, אך המשימה השלישית הייתה בכלל מלכודת. השלישי שהשתתף בתחרות, שפלר לא זכרה את שמו, והארי,  נקלעו שם אל מול אדון האופל, בכבודו ובעצמו, והמתמודד השני, לא חזר משם בחיים.
כאשר הכירה את רון, ישר התחבב עליה שיערו האדום.
וכאשר פגשה אל ביל, שהגיע עם משפחתו כדי לצפות בתחרות, היא התאהבה.
ביל.
היא לא הפעילה עליו את קסמי הוויליה שלה.
אהבת אמת זו אהבת אמת.
ופלר לא התכוונה לחבל במשפט הזה עם יכולות שלא גורמות לאחר לאהוב אותך באמת.
הן גורמות לשני להידלק על הוויליה, היא ידעה. לא לאהוב אותה.
והיא לא תפעיל כאלו קסמים מטשטשים ולא הוגנים על ביל.
הוא בטוח יתאהב בה, מתישהו.
הלוואי. היא הייתה מתפללת כל ערב. הלוואי.

פלר לא ראתה את ביל ביום למחרת. היא חששה שהוא מסתתר ממנה, אך הרגיעה את עצמה שאין לו למה לחשוש מפניה.
אם הוא אוהב אותה, הוא יגיד לה את זה.
ואז היא ראתה אותו.
זה היה יום שישי, כשבראשון בבוקר, פלר הייתה אמורה לעזוב את הוגוורטס, חזרה לבית הספר שלה, לבובאטון.
"היי, פלר." הוא אמר, מחייך אליה. ופלר  חשבה לעצמה, שהחיוך הזה היה באמת אמיתי.
 "איך היה... בגרינטוס?" היא שאלה בהתעניינות. היא לא רצתה להראות לו שהיא יודעת שהוא לא באמת הלך לפגישה שם.
"אה..." החיוך שלו נעלם מעט, כי ידע ששיקר. "היה בסדר."
"אני שמחה." פלר אמרה.
"תגידי, פלר, מתי... אתם עוזבים?" שאל ביל לפתע.
"ביום ראשון," ענתה פלר וקימטה את מצחה. "למה?"
"חשבתי... שאולי... רוצה ללכת איתי להוגסמיד בשבת? אנחנו נשארים כאן, בהוגוורטס בינתיים." אמר ביל בנשימה אחת.
פלר חייכה. יכול להיות שתפילותיה נענו?
"בטח!" היא קראה. "אני אשמח לבוא!"
"אז ניפגש בכניסה להוגוורטס, בעשר בבוקר." סיכם ביל.

ככה התחיל הסיפור של ביל ופלר.
והוא המשיך.
פלר וביל נהיו חברים, לאחר מכן התארסו, ולבסוף התחתנו.
פלר וויזלי. היא אהבה את השם שלה. היא אהבה את שם המשפחה שלה.
היא אהבה את ביל, והייתה שלמה לגמרי עם החתונה.
פלר זכרה איך ביל הפתיע אותה עם הטבעת, ואיך היא הייתה המומה לרגע, מספיק זמן כדי לגרום לביל להיות בטוח שטעה ושהיא עדיין לא רוצה בחתונה, אך מיד לאחר ההלם היא קפצה עליו בקריאות הסכמה, מלאות באושר.
היא באמת אהבה את ביל. הוא היה האחד שתמיד אמא שלה הרצתה לה עליו.
"האחר שיבוא ואת תאהבי אותו יהיה האחד שתתחתני אתו ותקימי אתו את משפחתך. זכרי זאת. וזכרי גם, שכוחותייך לא יהיו קשורים לעניין, פלרוש שלי. זכרי זאת. אהבת אמת היא אהבה ללא תככים ומזימות. ואת תמצאי את האחד שישלים אותך, פלרוש. את צריכה רק לחכות, כי הוא עוד יבוא."
והוא בא. הוא הגיע והיא שמה את הוויליות שלה בצד, מקווה שביל יתאהב בה גם בלי כל התחפושות. כי היא לא רצתה אהבה מלוכלכת. היא רצתה אהבת אמת.
והיא זכרה איך הם קנו ביחד את בית הצדפים שלהם.
היא זכרה איך היא קראה בעיתון על מכירת בית לזוגות צעירים, על הים, עם שני חדרים לאורחים או לילדים, אם הזוג יקים משפחה.
באותו היום הם הגיעו לביקור באותו הבית, ולמחרת הם כבר חתמו על חוזה הקנייה.
הם אהבו את הבית הזה, את הריחוק שלו מהכל, את הרחש של הגלים שהדהד בבית, ומעולם לא יצר אווירה מתוחה של דממה. את הריח המשכר של הים, הריח שפלר קמה אתו כל בוקר.
וכל הפלאות הללו, יחד עם ביל שלה, היה כל מה שפלר הייתה צריכה.
וכשוויקטואר נולדה, היא הייתה מאושרת.
הבת שלה, שלה ושל ביל.
וכשוויקטואר בחרה ללכת עם טדי, הבן של רמוס וטונקס, היא שמחה בשבילה.
היא אהבה את וויקטואר יותר מכל דבר אחר בעולם- חוץ מביל, כמובן.
ופלר חיה חיים ארוכים, היא חיה חיים של אושר ושמחה.
והכי חשוב- היא אהבה את החיים.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

תגובות?