עיניים

לצבע של העיניים יש משמעות.
אדם שהעיניים שלו חסרות צבע,הוא אדם חסר נשמה.
הוא מכר אותה,בלי אפשרות להחזיר.

כותב: נוצ'לה
הגולש כתב 2 פאנפיקים.

פרק מספר 1 - צפיות: 9961

(4.6) 5 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: pg13 - פאנדום: אהמ...אין.מקורי - זאנר: פנטזיה,רומאן....... - שיפ: טרה/דייגו אלסנדרו/אריאנה - פורסם ב: 08.07.2012 - עודכן: 27.04.2013

המלץ!

ID : 3129

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

'טוק טוק טוק'
'טוק טוק טוק'
"אני באה!" רטנתי מתוך שינה והעפתי מעליי את השמיכה.התעטפתי בחלוק וניגשתי אל דלת העץ הכבדה של חדרי.

"מי זה?"
"תנחשי...."

לא.לא יכול להיות-אלסנדרו?!

פתחתי את הדלת במהירות ומצמצתי בהפתעה-לא האמנתי.זה באמת היה הוא!
"טרה!עבר יותר מידי זמן!" אמר בחיוך ומחץ אותי בחיבוק דוב.
"אתה באמת כאן...." מלמלתי כשהניח לי לנשום.

"כן גם אני לא חשבתי שאני אחזור..."

"אז איך זה קרה?"
"אמרתי לגנרל שאני מתגעגע לאחותי,והוא הסכים..."

"שקרן!" קראתי בצחוק ונתתי לו אגרוף בכתף.
"אהה!את קוראת לי שקרן?!" הוא תפס את מותניי בידיו והנחית אותי על המיטה,מתיישב לידי.

כשנרגעתי מהצחוק פניתי להסתכל עליו. החודשים שבילה בצבא ביגרו אותו מאוד-הוא גבה,כתפיו התרחבו וכשהפשלתי מעט את חולצתו יכולתי לראות את הקוביות בבטנו.הוא לא היה אותו נער שעזב את הבית ביום הולדתי ה-15.

"מה את רוצה מהחולצה שלי?" הוא שאל בגיחוך וכרך את זרועו סביב כתפיי.
"כלום...פשוט גדלת נורא."
"גם את גדלת מאוד. את אישה עכשיו-ואחת יפה..."

"חה!אולי כדאי שתגיד אטת זה לאמא-בשבילה אני אף פעם לא אהיה מספיק יפה:'סרקי את שיערך,טרה.הוא מלא קשרים.', 'הדקי את המחוך טרה,את נראית שמנה ככה." חיקיתי את קולה הצווחני.
אלסנדרו נאנח והפנה את מבטו לאח הבוערת.

"היא לא השתנתה,מה? זאתאחת מהסיבות שבגללן לא רציתי להישאר....ומה שלום אבא?"
"עובד קשה מידי,כמו תמיד. לפחות עכשיו יש לו אותי בשביל לעזור לו."

"את עוזרת לו לכרות עצים?!"

"כן.הוא צריך את העזרה הזאת. אמא לא אוהבת את זה,אבל אין לי ברירה..."

"טרה שלי.מסכנה." הוא מלמל לתוך שערי וליטף אותו.

"מה איתך?איך זה להיות חייל?"

"קשה.קשה מאוד.אבל שום דבר לא היה נורא כמו ההתחלה-הייתי נושא הכלים של המפקד האכזר ביותר בכל טירנסיה,אוגסטוס בלאק.אני חולם על לראות אותו מת."

"הוא עד כדי כך נורא?"

אלסנדרו לא ענה.במקום זה הוא פשט את חולצתו והפנה אלי את גבו.השתנקתי בהלם-הוא היה מכוסה בצלקות ושריטות. הוא הצביע על אחת מהן ואמר:"זאת למשל,בגלל שנותר פירור בוץ על מגפיו אחרי שהייתי אמור לצחצח אותם."

"זה מזעזע!"קראתי והעברתי יד על השריטות.הוא נאנק ולבש בחזרה את החולצה.

"מצטער.לא התכוונתי להעציב אותך ו..נראה לי שכדאי שתחזרי לישון."
"לא העצבת אותי.אני מאושרת שאתה כאן,אלסנדרו."

הוא נישק את לחיי ויצא מהחדר.

כשנרדמתי,נותרה במוחי התמונה של עיניו הכחולות והמחייכות.