יש מקום?

"יש מקום אחד,

 מעבר ליער, מעבר לים,

 מעבר לכל העולם,

מקום קסום ומיוחד, שאף אחד לא הגיע אליו מעולם.

מקום שיש בו עצים, ופרחים, וחיות,

מקום עם כל מה שצריך בשביל לחיות.

מקום שיש בו רק טוב, ואין רע.

מקום שתמיד תמצא חבר שיעזור לך בעת צרה",

הקריאה לי אימי עוד פעם את הסיפור 'יש מקום', הסיפור האהוב עלי. "אמא יש באמת מקום כזה?" שאלתי בתמימות, כמו שאפשר לצפות מילדה בת .5 "ככה אומר הסיפור", אמרה בפשטות מפחדת לפוצץ את הבועה בה אני חיה, "אז איך אני אצליח להגיע לשם?" שאלתי, "תצטרכי ללכת מעבר ליער, מעבר לים, ומעבר לכל העולם, כמו שכתוב בספר", אמרה, "אבל לא בטוח שתצליחי להגיע לשם, כי בדרך יש כל כך הרבה פיתויים, ולפעמים עדיף להישאר כאן", אמרה בעדינות, "אני אגיע למקום הזה, וגם את תבואי איתי נכון?" אמרתי, "נדבר על זה בבוקר" אמרה "עכשיו את צריכה ללכת לישון חלומות פז".

"איפה המקום הזה אמא? איפה?", לחשתי, זה היה אחד הזיכרונות המועטים מילדותי, נדמה היה שכולה מתפוגגת. "איפה המקום הזה אמא? היכן הוא? עברתי כול יער, עברתי גם ים, עברתי את כול העולם, ובכול זאת אני עדיין כאן! איפה מקום הזה שבו הכול טוב ואין רע? איפה המקום בו תמיד תמצא חבר שיעזור בעת צרה?" בכיתי בשקט, בלי להשמיע קול, רק יפחות קלושות שפרצו משפתיי. הרי עברתי כבר את כול העולם, אך המקום הזה אינו שם. "אמא הגידי לי, איך אמצא אותו? והרי עברתי כבר את כול העולם, והוא לא שם! הוא לא שם! חשבתי שמצאתי לי מקום של שלווה, אך טעיתי, זה לא היה יותר ממעשה מרמה", זכרתי איך לפני ימים אחדים, חשבתי שאני מתעלה מעל כול הקשיים, אך המציאות האכזרית הכתה בפניי, כי אני עדיין כאן, למרות שחציתי את כול העולם. "אמרת לי אמא, שהמקום הזה קיים, אז איך זה שאני עדיין לא שם?" חציתי כול יער עד שנראה לי מוכר, קפצתי לתוך אגם, חציתי את הים, נפלתי לתוך כול בור שקיים! הייאוש חלחל אל עצמותיי, כאשר ליבי נשבר, חשבתי שלעולם הוא לא יתאחה, אך המשכתי בדרכי, לא נכנעתי לפיתוי, ובכול זאת אני עדיין כאן. "למה אמא? הרי כבר חציתי את כול העולם!" זכרתי את רגע השמחה, כאשר ליבי ברגע התאחה, התחושה אז הייתה כול כך נעימה... בשבילו הייתי מוכנה לעבור שוב כול יער, כול ים, לעבור שוב את כול העולם! אבל אז הוא הכזיב, סילק אותי מעליו, והשאיר אותי לבד... "איך אצליח להגיע לשם, אמא? והרי כבר עברתי את כול היער, את כול הים, עברתי בשבילו את כול העולם! חילקתי משלי, למרות שלא היה לי דבר, והפעם לעד ליבי נשבר", דמעה חמה טפטפה במורד לחיי, ושאלה אותי, 'למה הוצאת אותי אל העולם הקר והאכזר, האם פגעתי בך? האם הרעתי לך? הרי יודעת את שאין זה הדבר', ואני לוחשת לה בתשובה, "לא הרעת לי את, אך הוא הרע לי נורא...", עצמתי עייני, מונעת מהדמעות לגלוש, ושואלת עצמי שאלה פשוטה האם יש מקום רק טוב? בלי רע?

"יש מקום אחד?

 מעבר ליער, מעבר לים,

 מעבר לכל העולם,

מקום קסום ומיוחד? שאף אחד לא הגיע אליו מעולם.

מקום שיש בו עצים? ופרחים? וחיות?

מקום עם כל מה שצריך בשביל לחיות.

מקום שיש בו רק טוב? ואין רע?

מקום שתמיד תמצא חבר שיעזור לך בעת צרה?"

האם המקום הזה קיים? והרי אמרת לי אמא, שיום אחד אמצא אותו, ועדיין, אני כאן... "הרמיוני?" נשמעה לחישה מופתעת, "את בס- את בוכה?" הוא שאל בקול רך, מלטף, אך לא הקול לו ייחלתי. "למה את בוכה? הרגעי נא. את שואל האם יש מקום שבו הכול טוב? ואין רע? התשובה היא כנראה שלילית, אך אל תייסרי עצמך בגלל זה, עדיין יש דברים יפים בעולם"

"היכן? כי נראה שהשמידו כבר את כולם"

"אין מקום רק של עצים וצמחים וחיות, אבל ראי את הגינה היפה,הפרחים בה עוד צומחים, העץ המצל על ראשינו ימשיך לצמוח גם מחר, ראי את הפרפר הקטן, הוא עדיין כאן"

"אז יש פה עץ ופרח ופרפר, אך האם זה אומר שהעולם פחות מר?"

"העולם הוא עצוב וקשה, לא פעם אנו נתקלים במורדות, נופלים לבורות, אבל עדיין יש כאן כול מה שצריכים בשביל לחיות", לחש בקול קטיפתי, "אני פה, וגם את, ויש לנו מה לאכול, ויש לנו מה לשתות, ואנו עדיין חיים, כנגד כול הסיכויים, אז אולי עכשיו החיים פחות מרירים?"

"גם אם אנחנו עוד חיים, האם זה אומר שאין רע והטובים מנצחים? רוצה אני מקום בו אוכל לבקש עזרה, מקום בו לעולם לא אשקע"

"העולם לא מורכב מצדיקים, רובנו פושעים מלוכלכים. אך פה ושם, מוצאים אדם, שרוצה לעזור, ולא להרע, אולי לא תמיד, אך הוא חבר לשעת צרה"

"יש מקום אחד,

 מעבר ליער, מעבר לים,

 מעבר לכל העולם,

מקום קסום ומיוחד, שאף אחד לא הגיע אליו מעולם.

מקום שיש בו עצים, ופרחים, וחיות,

מקום עם כל מה שצריך בשביל לחיות.

מקום שיש בו רק טוב, ואין רע.

מקום שתמיד תמצא חבר שיעזור לך בעת צרה.

בוא איתי למקום הזה דראקו".