Sword Art Online

קיריטו

הופעתי ברחבה של עיר המתחילים ברמה הראשונה. מיד רצתי לחפש לקנות משמן חרבות. 

עברתי בריצה ליד דוכן החלפות, פתאום שמעתי צעקה.

"היי, אתה!חכה!"צעק הקול. נעצרתי פונה לכיוון ממנו שמעתי תצעקה.

"אתה זז פה כאילו אתה כבר מכיר תמקום, אתה בתה טסטר?"שאל איש. הנהנתי.

"ומי אתה?"שאלתי מביט מרגליו לפניו. שערו היה אדמוני בוער, עינייו היו כתומות.

הוא חבש בגדים שמתאימים למתחילים.

"שמי קליין!"אמר בשימחה.

"זאת הפעם הראשונה שהייתי במשחק כזה! עד איזו רמה הגעתה?"שאל אותי.

"8"עניתי. העניים שלו נפערו.

"אה סליחה על אי נימוסיי, שמי קיריטו"אמרתי מושיט את ידי ללחוץ את ידו.

"נעים להכיר"ענה.

"תגיד קיריטו"שאל.

"מה?"

"אתה יכל לתת לי כמה עצות בנוגע לקרבות?"
"טוב, נלך למדשאות סביב העיר?"

ופנינו ללכת.

במשך כמה שעות לימדתי אותו להילחם בחזיריי בר.

אחריי זה, ישבנו בשקיעה.

"תודה קריטו"אמר לי בוהה בעיר.

"בבקשה"עניתי.

"אני כל הזמן שוכח שזה משחק"אמר נאנח.

הנהנתי.

"היי קיריטו, רוצה שאחרי שנצא מין המשחק ניפגש אם חבריי? אני בטוח שהם ירצו לפגוש אותך"אמר מחייך.

הנדתי בראשי.

"מצטער אני לא מסתדר טוב אם אנשים"אמרתי מביט ברגליי.

"טוב אין מה לעשות, נישאר בקשר?"שאל.

"ברור"עניתי.

"טוב אני מתנתק, יש לי פיצה ב5 וחצי"אמר ופתח את הפרופיל שלו.

"הא?!"אמר מביט מופתע בפרופיל.

"מה קרה?"שאלתי מביט בו מודאג.

"אין כפתור יציאה"אמר. פתחתי תפרופיל שלי, אין כפתור.

"תתקשר למסטר המישחק"אמרתי מודאג.

"ניסיתי!"ענה בלחץ.

"תיפתח!אברה קדברה!הוקוס פוקוס!"צעק קליין. הוא ניסע להיתנתק בעזרת הקול.

"אתה בטוח שאין דרך אחרת להיתנתק?"שאל אותי נסער.

הנדתי בראשי.
"הדרך היחידה להיתנתק היא ללחוץ על כפתור היציאה, ככה היה כתוב במנוייל"אמרתי מגיש מבולבל.

"זה בטח סתם וירוס"אמר קליין מגחך.

"ביום של הפתיחה?זה יעשה בעיות לפרסומים של מישחקים אחרים מהחברה שיצרה את סורד ארט אונליין"עניתי.

"בטח עכשיו מתקנים את זה"אמר קליין נרגע "אין צורך להילחץ".

"עוד מאט תילחץ"אמרתי "עכשיו 5:25".

העניים שלו נפערו. "הפיצה שלי!"צעק.

פתאום היה הבזק אור, הופענו ברחבה.

"הא?טלפורט?"אמרתי מופתע באליל. משהו העביר אותנו בכוונה.

אני וקליין הבטנו סביביינו מופתעים. שחקנים אחרים התחילו להופיע סביביינו, גם כו מבולבלים.

פתאום השמיים של המישחק הפכו לאדומים,נוזל אדום כג'לי ירד ממנו. הנוזל נעצר באוויר יוצר צורה של דמות, מסטר המישחק.

כולנו הבטנו בוא בעניים גדולות.

"שלום שחקנים נהדרים"אמר פורס את ידיו. מסכה הייתה על פניו, וגופו היה מכוסה ברדס.

"אתם בטח חושבים שזה וירוס, זה לא"אמר, העניים שלנו נפערו.

"אתם לכודים בעולם שלי, עד שתצליחו להגיע לרמה האחרונה"אמר.

צעקות חרדה מילאו את חלל האוויר.

"שקט!"אמר, השתתקנו.

"1500 אנשים כבר נהרגו כשה חבריי משפחתם ניסו להוריד את הקסדות המגנטיות"אמר.

"בחדשות כבר מפרסמים תארוע, אין מה לדאוג גופתכם מועברת כרגע לבית החולים הקרוב, שם יטפלו בכם כראוי".

הבטעת בו לא מאמין, סיזר פוגיאוקה האיש שיצר את המשחק הזה, כלא אותנו בו לתמיד.

"כרגע המשחק הזה הפך לחייכם, כבר אין דרך להחזיר אנשים מהמוות.

ברגע שרמת החיים שלך נופלת לאפס אתה מת במשחק וגם בחיים.

הקסדה תשדר גל אלקטומגנטי חזק ושורף את מוחכם" הסביר.

"זה לא נכון, נכון?"שאל קליין אותי בלחץ."הוא בטח צוחק"

"זה נכון שהקסדה שומרת בטוחה גלים אלקטרו מגנטיים, אבל אף פעם לא הבנתי בשביל מה"עניתי במילמול.

"מה?!"צעק קליין בלחץ אדיר.

"הוספתי לכם מתנה לחפצכם בפרופיל"אמר המסטר.

פתחתי תפרופיל "בחפצים" וראיתי שכתוב שם מראה.

הוצאתי אותה ואור פילח את גופי, צעקתי בבהלה.

כשה פתחתי את עיניי ראיתי שעוד אנשים היו באור.

"היי קיריטו אתה בסדר?"שאל קולו של קליין, פניתי לעברו ולא זיהיתי אותו.

"מי אתה?!"קראנו ביחד. הסתקלנו במראה שבידיינו. העניים שלי נפערו, נראתי כמו עצמי באמיתי.

"מה לעזאזל?..."שאל קליין.

"איך הוא ידע מה הגובה שלנו?"שאלתי.

"אתה זוכר בהתחלה שאמרו לנו לגעת בכל הגוף?"שאל קליין.

"אבל מאם הפרצוף?"שאלתי מופתע באליל. ואז הבנתי הקסדה כיסתה את כל ראשיינו וכך הוא ידע איך אנחנו נראים.

"אתם בטח שואלים למה"אמר המסטר. כל הראשים פנו אליו.

"אם אתם הולכים לחיות פה, אתם צריכים להראות כמו עצמכם. לכם אתם חייבים להצליח בכל 100 הרמות. בהצלחה מתחרים"אמר ונעלם בהבזק אור.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא