ילדות מדממת

היא ידעה שאין לה סיכוי, הוא היה חזק מדי, היא הלכה ונחלשה, הכוחות שלה התחילו להתפוגג. היה שקט, שקט מוחץ היא התחמקה מהמהלומה הבאה בנס, היא ידעה שזה הסוף שלה, היא ניסתה להיות אמיצה, "אין דרך טובה יותר למות" היא חשבה לעצמה "למות למען מישהו אחר ולדעת שזה יעזור לו" היא ראתה כבר את הסוף, הוא הרים אותה, היא לא יכלה לנשום ו.... "אהההה!!" קפצתי בבהלה "אי אפשר יותר עם החלום הזה, הוא משגע אותי!" יופי עכשיו את גם מדברת לעצמך! חשבתי. במקום להמשיך לשבת מתוסכלת נעמדתי והסתכלתי מבעד לחלון וידעתי שבקרוב אני אעזוב את המקום הזה. כן, מאז שאמא שלי מתה ממחלת סרטן לפני 5 שנים, אני גרה בבית יתומים קטן וזניח. לי אין שותף או שותפה לחדר בגלל שכולם בורחים ממני בגלל שאני "מוזרה כזאת" ו-"לא מחוברת למציאות", כן בטח מציאות, המציאות "שג'סטין ביבר הוא הדבר הכי שווה שקיים על הכוכב הזה" וכדומה, איך הן יכולות להיות כל כך שטחיות?, לפעמיים נדמה לי שאני היחידה שמחוברת למציאות, פשוט המציאות שאני מחוברת עליה לא מתאימה למציאות שעלי להיות מחוברת עליה ולכן אני נענשת בעונשים קשים. היום אני עוברת לגור עם אבא שלי, אחרי שבית המשפט איתר אותו ובישר לו על מות אימי בעדינות, הוא נלחם על זכותו להחזיר אותי עליו, עם נשאר לבן אדם הזה עוד טיפת לב כנראה בגלל זה הוא לוקח אותי, משער שאני מעדיפה להיות איתו מאשר בבית יתומים. אני לא יודעת עם זה נכון, כל מה שאני יודעת זה שאם אני עוברת לגור עם אבא שלי, אני חייבת ללמוד לבשל, עם יש דבר אחד שאני זוכרת מאבא שלי חוץ ממה שהראו לי בתמונות זה את הטעם המזעזע של הפסטה שלו. פסטה! אחד הדברים שהכי קל להכין, בטח כבר מזמן נעלם לו חוש הטעם, אני אצטרך לגור אצלו עד שאהיה בוגרת מבחינת החוק בעוד שנתיים ואז אוכל לעבור לבית משל עצמי, בטח בית קטן וצנוע רק אני... "אנה, אבא שלך כאן!" נשמע צעקתה של קלאריס, ה"מטפלת" שלנו, היא מנסה להיות רעה כלפי כדי להתקרב קצת לילדות האחרות שהרי התחביב שלהן הוא להתעלל בי, אבל עמוק בתוך תוכה אני יודעת שהיא שונאת לעשות את זה ושהיא הכי מתחברת עלי מכל שאר הילדות שיש לה כאן, בבית היתומים לבנות בלבד, או איך ששאר הבנות האחרות קוראות למקום "המכלאה שנועדה לגרום לנו לא להתאהב" או בקיצור "כלא הלא-אהבה". אני מקווה שאבא שלי יבין שאני לא מתגעגעת עליו כי איך אפשר להתגעגע למישהו שלא מכירים? קלאריס התחילה להתנהג עלי באופן גועלי רק כששמעה שאני עוזבת אז גם ככה היא לא תצטרך להתנהג עלי יפה בעתיד אבל אם אבקש יפה להשאר, מישהו בכלל יקשיב לי? אחרי שאבא שלי נאבק כל כך הרבה כדי להראות שהוא כשיר לגדל אותי, אני אפילו מפחדת לקוות. נשמתי נשימה עמוקה והתכוננתי לפגוש אותו.

		הפרק הבא