אני

עד היום אני לא מפסיקה להרהר בתקופה הזו. התקופה המוזרה הזו, יותר נכון להגיד.

הכל התחיל בתיכון. הייתי בשנה האחרונה שלי. ובמקרה- גם הכי מקובלת.

כל אחד הכיר את ויקטוריה. ויקי- לאלו שיכלו לקרוא לי כך. שלטתי על כולם. כולם אהבו אותי ועשו מה שאני אומרת.

שמתי פס על החנונים, מבחינתי הם היו אוויר. עד היום ההוא.

הוא התחיל כיום רגיל- היום הראשון של השנה האחרונה שלי בתיכון. השיעור הראשון היה מתמטיקה.

נכנסתי לכיתה והתיישבתי בשורה הראשונה עם מונה- החברה הכי מדהימה בעולם. טוב, היא טובה במתמטיקה, לפחות.

"לא, לא." קטע אותה המורה גולד. עצרתי והסתכלתי עליו, מבולבלת.

"העלמה ויקטוריה תתחלף עם העלמה קייטי במקום." הוא אמר.

קייטי ? מי זאת קייטי ? ולמה יש לה שם של חתול ?

מסתבר שקייטי אינה חתולה, אלא חננה. והיא ישבה ליד עוד חננה. בן.

נאנחתי. "המורה ! זאת השורה האחרונה !"

"אין מה לעשות." הוא השיב. "נא להחליף."

בלית ברירה החלפתי מקום עם קייטי- חתולה והתיישבתי ליד חננה מספר 2, אובדת עצות בלי עזרתה של מונה.

זה שישב לידי הסתכל עליי במבוכה. "צריכה עזרה ?" הוא שאל, ואז קלטתי שהוא חננה. הוא חכם !

הנהנתי במבוכה. במבוכה ? ממתי אני מתביישת מאנשים ? "זה יהיה נחמד." הודיתי. "אני גרועה."

הוא חייך והסביר לי. הוא הסביר ממש טוב. ואם מסתכלים מבעד למשקפיים ולבגדים האלה... טוב, הוא חתיך.

הצלצול נשמע מהר מן הרגיל, המורה הביא שיעורים והלך.

קמתי במבוכה. שוב ? "ממש תודה." מלמלתי לנער שעדיין לא ידעתי את שמו. כאילו לפי סימן, הוא קם והושיט את ידו. "ג'רמי, ואין בעד מה. את קולטת מהר." לחצתי את ידו וחייכתי.

מונה גררה אותי הצידה. "הוא עד כדי כך עזר לך ? לא ענית לעשרת האסמסים ששלחתי לך."

הרמתי גבה והצצתי באייפון שלי. "עשרה אסמסים ? איך לא שמעתי ?"

מונה רק חייכה בחולמניות.

אחרי השיעור הלכנו לקפיטריה. כולם פינו לנו דרך כהרגלם. טוב לחזור לשגרה. ג'רמי וקייטי (שכבר הפסקתי לקרוא לה חתולה. לא יפה) הסתכלו עליי בהסתייגות. שיהיה, מיררתי להם את החיים.

כשמונה הלכה לשירותים, דין התיישב בחיוך מולי. "ויקי."  "מה ?" שאלתי.

"השנה את יוצאת איתי ?" שאל דין בחיוך. "אני לא אחכה לך בסוף."

חייכתי. "אתה לא מתאמץ מספיק. אבל אל תתאמץ, חבל שתבזבז כוח על כלום."

דין נאנח. "אז מה עשית בחופש ?"

"טיילתי ברחבי העולם וקיוויתי שתרד ממני." עניתי בחיוך. "מונה פנויה."

"טוב, היא יותר מזמינה ממך, זה בטוח." הוא אמר ושינה נושא כשמונה חזרה מהשירותים. "אתן מעודדות השנה ?" שאל.

"ברור." ענתה מונה. "ויקי מעודדת ראשית. לא שמעת ?" היא אמרה בחיוך.

"אז מה." ענה דין. "אני הקווטרבאק בקבוצת הפוטבול."

"בנים זה עם עם אגו..." מלמלתי.

"הי ! שמעתי את זה !" קרא דין בקול נעלב.

"זאת הייתה הכוונה." הבזקתי לעברו חיוך מתגרה שהוא לא יכול לעמוד בפניו.

תגובות בבקשה (:

		הפרק הבא