גאונה

אני גאונה. את המשפט הראשון שלי אמרתי בגיל חודש, הוא היה "אני לרצות אוכל!", כן, לא בדיוק נכון מבחינה דקדוקית, אבל די הרבה לתינוקת בת חודש.

 התפתחתי בקצב מהיר יותר מילדים רגילים, בגיל שנה ההורים שלי שלחו אותי בהמלצת מומחים להתפתחות לפנימייה, זאת אומרת, לא בדיוק פנימייה, נשלחתי למקום בו חונכתי, לומדתי, ו... בעצם חייתי. הייתי היחידה במקום הזה, למדתי היטב, עד גיל 5 ידעתי את רוב השפות הבסיסיות בעולם (אנגלית, צרפתית, ערבית וכו'). בגיל 7 סיימתי בית- ספר והתחלתי ללמוד לתואר ראשון בכמה נושאים, בעצם לכל הנושאים שאמרו לי.

 אבל החיים שלי התחילו להיות באמת מעניינים כאשר מלאו לי 10 שנים. אז התחלתי לעבוד בשירות המדינה. אני לא יודעת מה אתם חושבים שזה אומר, אני עצמי לא הייתי בטוחה, פשוט עשיתי מה שאמרו לי, כמו ילדה טובה.

 את כול הכסף שיצא מזה נתנו למשפחתי, עד שיצאתי במסע שכנועים שבסופו קיבלתי חצי מהרווחים, לא בדיוק ניצחון מוחץ, אבל מספיק כדי שיהיו לי כמה מיליונים בבנק. אחרי זה הקשר שלי עם משפחתי שאף לאפס, בקושי דיברנו, וזה היה בסדר מבחנתי. אני די נהנתי מהחיים. חוץ מחמש שעות בהם הייתי צריכה לעבוד, ושעתיים שהיו לי "שיעורים" שזה אומר לעבוד על איזה תוכנת מחשב בנושא מתמטי מסובך או פסיכולוגי מתוסבך, חוץ מזה יכולתי לעשות מה שרציתי ב-17 השעות הנותרות של היממה.

אז היה לי טונות זמן פנוי, אבל את רובו השקעתי בעבודה. עבדתי בעיקר עם כול מיני ארגונים סודיים בארה"ב, בגלל זה אימצתי לעצמי שם אמריקאי/אנגלי, לֵיילה, או בקיצור לילי. אהבתי את השם הזה וכולם הכירו אותי בשם הזה, גם כשעבדתי בישראל כולם פנו אלי כליילה או לילי, במקרה הכי קיצוני כלֲילה. למעשה הסיבה לשינוי השם היה הרצון שלי להתרחק מהמשפחה שלי וממה שהייתי אילו לא היו שולחים אותי מלכתחילה לפנימייה. שמי הקודם היה אורי, שנאתי אותו בכול ליבי. איך הם מעיזים להגיד שאני האור שלהם? אני מקור הפרנסה שלהם! זה כול מה שאני בשבילם! אהבתי את שמי החדש, שם הפוך כמעט במשמעתו משמי הקודם.

בשלב הזה של חיי עשיתי דבר מדהים! ואם לא הייתי מחונכת מאז שאני זוכרת את עצמי למעשי גדולה שכאלו כנראה שהייתי מתרגשת הרבה יותר. אני גיליתי אסטרואיד בדרך לכדור הארץ. בתחילה לא האמינו לי, אחרי הכול, ילדה בת עשר, מה היא כבר יודעת? אחרי זה חשבו שהאסטרואיד יפספס אותנו כי הרי אנחנו נמשיך להסתובב סביב השמש, נכון? ולבסוף כשהאמינו, הפקידו בידי ובידי טובי המדענים בעולם את המשימה החשובה מכול ואם זאת הסודית. ליצור לנו מפקדה על הירח. מקום בו נוכל לחיות לתקופה בה כדור הארץ יהיה מסוכן למחיה.

קודם כול שלחו לירח משלחת אסטרונאוטית שכללה, למרבה ההפתעה, גם אותי. זה היה הרבה דברים, כיף לא נכלל בהם. המשלחת כללה מלבדי עוד שני מדענים דגולים, רוברט ומיילס. וחבורה של אנשים שאנחנו, משמע אני רוברט ומיילס, כינינו "הפועלים". אנחנו תכננו הכול בזמן אמת, ואילו הם ביצעו. כעבור חודש על הירח היתה לנו מפקדה ברמה בינונית, מספקת כדי שמסבבה נבנה אחר עוד. בשלב הזה חזרנו לכדור הארץ, החמצן, המזון (גלולות בעלות טעם נוראי), והשתייה אזלו, ואנחנו יצאנו ל"חופשה" בכדור הארץ. ואז הגיע הינשוף. הינשוף שגרם לכול מה שידעתי להפוך לחסר משמעות, ולכול מה שלא ידעתי להפוך ליקר מפז. החיים שלי יכלו להיות מסובכים יותר?

		הפרק הבא