האמת האפלה

פרק ראשון:
כשאני נכנס לעיירה ויסקונסי,אני מרגיש אבוד.
אני מרגיש אבוד שאני מסתכל על הבתים מאבן,
אני מרגיש אבוד כשאני מסתכל על היערות,על הנחלים הרבים,
על החניות כשרק עכשיו נפתחות,על קרני השמש השוברות את השמיים,
על הילדים הקטנים המתרוצצים ברחובות,אני פשוט מרגיש אבוד.
אני מחשק שפתיים.
איני צריך להרגיש אבוד,סוף סוף חזרתי על ביתי,אשר לא הייתי בא מאות שלמות של שנים.
אשר עזבתי כאשר הפכתי למפלצת נראה...
אני מזיז בנשיפה חולנית את שיערי השחור מפני אשר הפריע לי לחשוב,אני צריך לגזור אותו, חשבתי.
אני מרים את המבט לשמיים,אור השמש מסנוור אותי,כך שאיני רואה לאיפה אני הולך ונתקל במישהו.
"סליחה,אתה בסדר?" אני אומר לנער שעומד מולי בערך בן שש-עשרה,
הנער קם מהרצפה ומנקה את מכנס הג'ינס שלו,"כ-ן,אני בסדר ואתה?"שואל כמסיים לנקות את מכנסיו.
"אני בסדר,והיי,אני דיימון,דיימון הולט" אני אומר ומושיט את ידי.
"היי אני ג'קסון,ג'קסון שם משפחה מסובך" אומר ולוחץ את ידי,"היי אתה חדש לא? כי בית הספר זה בכיוון השני" מוסיף ג'קסון במהירות.
אני מסתכל על גופי,בהחלט נראתי בן שש-עשרה,טוב כי אולי הייתי בן-שש עשרה,אך אני הרבה זמן בן שש-עשרה,עד שאני שוכח מזה.
"כן אני חדש,וכן אין לי שום מושג איפה הבית ספר" אני אומר במהירות,ומתחיל ללכת בעקבות ג'קסון.על עבר בית הספר.
 ~*~*~*~*~*~
אני יוצאת מביתי על אור היום.
אור היום מכה בי ההפתעה כך שעיני כואבות לי,
רק אחרי כמה דקות אני מתרגלת לאור והולכת לכיוון ביתה של אילזבת' חברתי הטובה ביותר.
כשאני מגיע לביתה,היא כבר מחכה לי בחוץ,מקפצצת למרות גובהה הנמוך גבוה,כשתלתליה הג'ינג'ים מקפצים,

וכשזה קורא זה אומר שיש לה רכילות שווה,שווה מאוד.
"נוו!תספרי"אני מאיצה באה כשהיא נעמדת לידי,
"אז,אחי ג'קסון,אמר לי שיש בחור חדש בעיר,בשם דיימון"
אמרה אילזבת',כהיא מדלגת מלפני,"חתיך?"אני ישר שואלת,כי אני צריכה לשמור על התואר שלי בעיירה.
"א-י-ן לי שמץ של מושג,אבל גם אם כן,לך גברתי יש חבר,ג'קסון,אח שלי!"היא אומרת.
"איזבת' תפסיקי לדלג זה גורם לך לראות כמו ילדה קטנה ושנית רק שאלתי"אני ישר אומרת.
כאשר אנחנו נכנסות לבית הספר.
~*~*~*~*~*~
שאנחנו נכנסים לבית הספר,אני פונה ישר למזכירות.
כשאני מגיע יוצאת משם נערה אדומת שיער,עינייה היו ירוקות יפיפיות ושפתייה היו אדמות.
 אני מפנה את המבט,כשאני רואה שהיא גם נועצת בי מבט.
"היי,אתה כנראה הנער החדש,דיימון"היא אומרת ומושיטה את ידה.
"כן אני הנער החדש,ואת?"אני שואל ולחץ את ידה הרכה כול כך,
"אני דיאנה,נעים מאוד להכיר אותך"היא אומרת ופונה ללכת.
אני מחייך על עצמי ופונה,אך קול נשי עוצר אותי.
"לא כדאי לך להתחיל איתה"אומרת נערה קטנה,ג'ינג'ית.
"למה לא?"אני שואל אליה ומחייך,חיוך אמיתי.
"כי היא תפוסה על ידי אחי,ואחי מפרק כול מי שמתחיל איתה"אומרת הג'ינג'ית.
"ומי זה אח שלך?"
"ג'קסון"
"ג'קסון הוא אח שלך?"אני שואל בקול מופתע,היא וג'קסון לא היו דומים בכלל.
ג'קסון נער שרירי שזוף ובלונדיני,היא קטנה,לבנה וג'ינג'ית.
"כן,זה מה שאמרתי כרגע"אומרת הג'ינג'ית.
"אולי תוכלי אז לומר לי מה שמך"אני אומר ומחייך.
"אילזבת'"היא אומרת ואני פונה ללכת משאיר אותה שם לבד.
 דיאנה,דיאנה ראת מוכרת,יותר מדי מוכרת.

		הפרק הבא