זה לא אני זה החלום שלי!

כשמיקה התעוררה, אני עמדתי לידה וחיכיתי שהיא תתעורר, "שלום." אמרתי לה שהיא התעוררה, "איפה אני? זה חלום בתוך חלום?" היא שאלה, "את לא חלמת גם בפעם הראשונה.." אמרתי לה, "הכל באמת קורה.." תמיד אני משתדלת להיות עם חיוך על הפנים, אבל יש אנשים מסוימים שלא אוהבים את זה, "החיוך שלך קצת מלחיץ אותי.." היא אמרה לי, "אוי אני מצטערת.." אמרתי לה והפסקתי לחייך, "מה עם ההורים שלי?" שאלה מיקה, "הם כאילו לא יודעים שאת קיימת, הם שכחו ממך, רק מעטים לא הצלחנו למחוק, לצערי נאלץ להרוג אותם.." היא אמרה, "כמו מי?" היא שאלה, "כמו... סתם, אני צוחקת, כולם נמחקו בהצלחה." היא אמרה, "זה לא מעודד." אמרה לי מיקה, "תקשיבי לי טוב מיקה, אני יודעת אליך הכל, אני עוקבת אחריך מאז שנולדת, אני אפילו-.." "נכנסת לי לחלומות?" קטעה אותי מיקה, "אני צריכה לראות אותם, אני מריכה להסתכל עליך גם בעולם שמעבר... גם כשאת לא מודעת שהאמת בעצם נמצאת בחוץ." היא אמרה, "אני ראיתי אותך, בכל חלום, כל פעם שאני רואה אותך עוקבת אחרי, החלומות נהפכים לי לסיוטים!" כעסה עליי מיקה, "אולי תעופי מפה, אני לא רוצה לראות אותך יותר, ואני לא רוצה שתעקבי אחרי יו-.." אני גם עילפתי אותה, לאחר שגרמתי לה להתעלף מחקתי אותה, אסור שהיא תדע את זה, לפחות לא עכשיו, אני חשבתי שהיא התבגרה מספיק להבין.. הערתי אותה והעלמתי את עצמי, כלומר הפכתי את עצמי לבלתי נראית, "אוץ' הראש שלי.." אמרה מיקה, "מה זה איפה אני, זה חלום בתוך חלום? יש לי דה-ז'ה וו.." היא אמרה, לפתע נכנסה ה-'זקנה' כך אנחנו קוראים לה, היא משום מה, לעולם לא נרקבת, כלומר מתכערת ומתה, כמו תפוח, היא מזדקנת אבל, לא מתקמטת, לא מאבדת את הפיגמנטים שלה, היא פשוט נשארת יפה, היא גם תמיד דואגת לעץ החיים שלנו, בלעדיה אף אחת לא הייתה פה, "מה הולך פה?" מיקה שאלה, "את תדעי הכל בהמשך, אבל יש לי משהו חשוב לספר לך, היא אמרה,  "מה את רוצה?" כעסה מיקה, "לבד, לספר לך לבד.." היא אמרה, היא כנראה ראתה אותי, יש לה כישרון כזה, לראות דברים שבדרך כלל רוב הויוליות, לא רואות. יצאתי בשקט, לצערי הרב אני לא אוכל לספר לכם מה היא אמרה לה כי, אני לא יודעת. כשהיא יצאה משם, ראיתי שמיקה בהלם, מוחלט אבל, פיה פתוח, עינייה ממצמצות כל חצי שניה והיא מילמלה לעצמה דברים שאני לא הצלחתי לשמוע, אבל תפשתי כמה מילים קטנות, "להחליף, טירוף, ויוליה, מה?" לא הבנתי חמה זה קשור, אבל בערך חצי שעה אחרי זה, נכנסה הזקנה וקראה לה, היא כל הזמן הייתה לידה, היא נתנה לכל אחת מאיתנו דמעות, מיקה לא הסכימה לשתות, "כולן, יש לי הודעה חשובה," אמרה הזקנה, "אני, פורשת וגם יש לי משהו לספר לכן, אני לא ויוליה מוחלטת, אני חצי בת אדם." היא אמרה, לפתע התחילו המון לחשושים בכל החדר, "אני יודעת שזה טירוף," היא אמרה, "אבל למזלנו, הגיעה אליי יושרת, כאילו מהשמיים, והיא תמשיך אותי, כהמנהיגה שלכן." היא אמרה, "ולכן, כרגע היא תשתה ישירות ממעיין הדמעות," אמרה, 'הזקנה', "מה?!" שאלה מיקה, "לא סיפרת לי על זה!" היא אמרה, "אלה דמעות של בני אדם!" היא כעסה, "עליך זהמשפיע יותר חזק, לך זה נותן כוחות מטורפים, עם הדמעות את יכולה לעולם לא להירקב!" אמרה הויולה, "אני מעדיפה למות, או להירקב איך שאתן לא אומרות את זה, מאשר לגרום לחברים שלי סבל!" היא אמרה, "אני לא מפלצת!" היא צעקה, "אבל את תשתי.." אמרה הויולה הזקנה, "את לא תכריחי אותי!" אמרה לה מיקה, "אם את לא תשתי אני אדאג אישית לכך שתשתי!" גם הזקנה שלנו צעקה, "ואיך תעשי את זה בדיוק?" שאלתי, "שליטה מוחית!" היא צעקה עליי, "את באמת רוצה את זה?" היא כבר ממש כעסה, "יש לך חודש להחליט, זה כל מה שאני נותנת לך!" היא אמרה, 'שליטה מוחית'? חשבה לעצמה יוליה, 'אני לא מוכנה לזה'! היא כעסה מאוד, "היא זקנה!" היא צעקה אליה, לפתע ה-'זקנה' סתרה לה, "את תדברי אליי בכבוד הראוי לי שמעת?" היא שאלה, "ואת לא תשלטי לי על המוח!" כעסה מיקה וסתרה לה חזרה, "בואי ואני אדגים לך מה אני מסוגלת לעשות!" היא אמרה, לפתע מיקה צרחה, חזק, כולן הסתכלו עליה, "את רוצה שליטה מוחית את תקבלי אותה!" אמרה הויולה הזקנה, "תפסיקי!" צעקה יוליה, "רוצה להצטרף אליה?" היא ממש כעסה, "תסתכלי עליה!" צעקה יוליה, היא סובלת!" היא באמת התעצבנה, "כולכן יודעות מה המטרה שלנו! להשתלט על בני האדם! אחד אחד, זה יהיה קל אם תהיה לכן מנהיגה צעירה יותר, אני עושה את זה בשבילכן!" היא אמרה, "למה אף אחד לא סיפר לי את זה אם כך?" שאלתי, "או לי?" כעסה יוליה, "כי אתן שבריריות שתוותרו בשביל אחרים, מיקה שוב צרחה, אבל שניה אחרי זה היא קמה, כמו רובוט, "אתן רואות, ככה אני רוצה שיצייתו לי! עכשיו אני הולכת להדגים לה מה אני עושה," "עכשיו מיקה היקרה, את הולכת ל-.." "את שכחת שיש לי גם דמעות משל עצמי!" אמרה יוליה, "וכשאני בוכה, הן נוגעות לי בפה, זה כואב בפעם הראשונה, אבל אני חושבת שזה אפילו יותר מחזק מדמעות של מעיין, את לא תצליחי לפגוע בי, או באף אחת פה, או בבני האדם!" אמרתי לה, "את חושבת שאת ככה סתם תוכלי לשלוט בי? בנות, בואו איתי, נהרוג אותה, אני אסתדר עם עוד 100 שנה ומי יודע, אולי אני עצמי, אצור צאצא חצוי.. אתן באות או לא?" היא שאלה, "הבנות עומדות אצל מי שיש לו כוח, או אצל מי שיש לו לב, אני עוד לא יודעת, אני רק יודעת שאת תעזבי עכשיו!" אמרה מיקה, אני ויוליה הסתכלנו אחת על השניה, שתינו ידענו שזה לא הסוף, שיש ל-'זקנה' עוד מה להגיד בנידון.. זה לא הסוף..

הפרק הקודם		הפרק הבא