בדיוק כמוני

פרק נוסף, תהנו :)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הידע הוא אוצר, דראקו חשב לעצמו שוב ושוב. הידע הוא אוצר.
הוא ישב באותו המקום בו נפגש עם לונה אמש. הוא רפרף באצבעותיו על הדשא הרך, שאגלי טל עדיין נחו עליו.
פניה של לונה לא יצאו מראשו כל היום.
הוא לא האמין... שקיימת נערה שנראית בדיוק כמוהו.
בכל ארבע השנים שלו בהוגוורטס הוא לא ראה ילדה שיש לה את השיער שיש לו.
את העיניים שיש לו.
את חיוכה נטול האמצעים שהשתמשו בהם הבנות האחרות ושדראקו היה רגיל לראות אותן איתם תמיד.
הוא קטף פרח שנח לידו מהגבעול, וחיכה ללונה, מקווה שהיא לא תבריז לפגישה שקבעו.
אבל בתוך תוכו הוא ידע שלונה לא תעשה דבר כזה. זה פשוט לא התאים לה, לכל הדברים שאמרה אמש.
אבל היא לא הגיעה בזמן.
שבע וחמישה...
שבע ועשרה...
שבע ורבע...
דראקו גלגל מבלי משים את גבעול הפרח סביב אצבעו בציפייה. הוא אפילו לא הצליח להבין מדוע קבע עם לונה לאבגוד פגישה בכלל.
אבל מסיבה כלשהי הוא חיכה לפגישה הזו כל היום.
הנה היא, הנערה עם השיער הבלונדיני כמעט לבן והעיניים האפורות, אבל היא נראתה שונה, לא זוהרת כמו שנראתה יום קודם לכן. דראקו לא הבין מדוע.
אך כשהתקרבה, הוא הבין למה.
פניה היו חיוורות-ירקרקות. ממבט מקרוב אפשר היה להבין שהוטל עליה קסם שגרם לה לבחילות ולתחושה רעה. על שיערה הייתה הפוכה פחית צבע כחול בוהק ושפתיה נמרחו באודם ירוק מזוויע, שיצא מהקווי המתאר של שפתיה לגמרי.
היה ברור לדראקו שקרה לה משהו חמור מאוד, שבגללו היא איחרה.
הוא נעמד מיד. "מה קרה? הכל בסדר?"
"אני... אתה לא צריך להיבהל. זה קורה כל יום." היא אמרה, מחייכת אליו חיוך קלוש.
רחמיו נמכרו עליה. איך אנשים יכולים להיות כל כך גועליים?
לונה התיישבה ואחזה בבטנה. "הם הטילו עליי כישוף..."
"בחילות," השלים אותה דראקו. "הם כועסים עלייך או משהו?" הוא לא הבין.
"הם כועסים," אמרה לונה. "בגלל שאני רואה דברים שהם לא. משגע אותם שאני יכולה לראות יצורים שרק אני יכולה לראות, והם לא יזכו לראות אותם בתקופת חייהם."
דראקו הנהן בעגמומיות. ואז הוא נזכר בפרח שבידו.
הוא מיהר להושיט את ידו לעבר לונה, כשהפרח בתוכה. ואז הוא הבין שמכל הליפופים הגבעול מקומט ושהפרח נראה מזוויע, בלשון המעטה.
הוא הסמיק והחביא את הפרח מאחורי גבו.
"למה?" שאלה לונה. "הפרח הזה דווקא מאוד מיוחד. היבחושים לא אוהבים אותו. אם אתה שם אותו מעל האוזן, הם לא יסבלו את הריח המתוק ולא יזיקו לך. איפה מצאת אותו?"
"אני..." דראקו הסמיק עכשיו לגמרי. "הוא היה כאן, בדשא..."
הוא ניסה לתלוש מהפרח את הגבעול המקומט ולהושיט לה את הפרח בלבד, והיא לקחה אותו בחיוך רחב והעמידה אותו מקסם מעל לאוזנה.
"הוא מקסים," היא אמרה. "תודה."
דראקו חייך אליה. ואז הוא שם לב למראיה והבין כמה סבל דרוש לה כדי לא להראות כלפי חוץ את הסבל שהיא חווה מהכישופים שהוטלו עליה.
חיוכו נעלם.
הוא הוציא את שרביטו מכיסו ומלמל לחש.
לונה הביטה בו בהפתעה. "מה אתה מכשף?"
דראקו חייך כשפניה של לונה חזרו לגוונם המקורי והיא נאנחה בהקלה.
אבל הוא עדיין לא סיים.
"מדוע לא קסמת על הצבע להיעלם משיערך?" שאל באי הבנה.
"כי... הפחית נדבקה לי לראש והצבע... אם אני מעלימה אותו יוצאת אותה כמות חדשה מהפחית ומכסה שוב את אותם המקומות." היא אמרה בטון שנראה כי הורגל למצבים שאלו עד שהיא לא עושה דבר כדי להתמודד איתם. "זה יעלם עד ארוחת הבוקר מחר, הרי הם לא רוצים שהמורים יראו את מה שעוללו לי, נכון?"
והיא קוראת למתעללים בה 'הם'. נראה כי היא אפילו לא רוצה להקדיש מאמץ להיגוי שמותיהם.
הוא לא הצליח אפילו להתחיל להבין את מה שהיא עוברת, דראקו חשב בעצב. למה הילדים האלה מתעללים בה כל כך? זה לא בסדר!
למרות שהוא ידע שהוא היה עושה דברים גרועים יותר לילדים חלשים יותר, ובשונה מהמתעללים בלונה, הדברים לא היו נעלמים לפני ארוחת הבוקר. היו התעללויות שנמשכו שבועות.
ליבו נחמץ. הוא עד כדי כך רע.
ואז הוא נזכר. פניו התעוו בכעס. הוא עצמו, דראקו מאלפוי, המציא את הלחש הזה. איך הם יכלו להשתמש בלחש שהוא עצמו המציא? זה יהיה נושא שהוא יעלה בערב, בחדר המועדון של סלית'רין, ויפתח מבצע איתור הפושעים שהשתמשו בלחש שלו. למרות שזה לא ממש שינה לו. הוא פשוט לא רצה שישתמשו בלחשים שלו על ילדה שהוא מחבב.
לא, הוא לא חשב את זה עכשיו, הבין בבהלה. אתה לא אוהב את לונה לאבגוד הסהרורית! היא רק... זקוקה לעזרתך ולתמיכתך ואתה עוזר לה כי אתה נחמד.
הוא ידע שזה כל כך לא נכון.
הוא מלמל את הלחש והפחית והצבע נעלמו כלא היו. לונה הביטה בו בהפתעה ומצמצה. "איך עשית את זה?"
"אני... אה..." הוא לא רצה לספר לה שהוא זה שהמציא את הכישוף הזה. אז הוא שמר על שתיקה.
נראה שלונה הבינה את הרמז והניחה לנושא.
"אז... מה לספר לך בעצם? על איזה נושא נדבר?" היא נראתה נרגשת.
"דבר ראשון," אמר דראקו בנוקשות, למרות שחיוך הזדחל על פניו. "את לא יכולה לדבר עם השפתון הזה."
לונה נסתה להוריד אותו בעזרת גב ידה, אך הוא רק נמרח יותר.
"הוא לא מכושף או משהו?" הופתע דראקו.
לונה הנידה בראשה לשלילה. "הן ידעו שבכל מקרה אני נראית רע גם ככה. אבל אני לא יודעת איך להוריד שפתון, אז לא נעתי בו."
"בהחלט לא ככה," אמר דראקו בשעשוע. ואז הוא הוסיף: "בואי אני אראה לך."
הוא שלף את שרביטו וקרא: "אציו מפית! אציו כוס מלאה במים!"
כוס מלאת מים עד גדותיה שמים זלגו ונטפו ממנה מהתנועה המהירה התקרבה אליהם במהירות ודראקו תפס אותה במיומנות, מבלי שהמים ישפכו ממנה. הוא קיווה שלונה לא תשאל אותו מאיפה הניסיון הרב בתחום הזה.
היא לא שאלה.
המפית הגיעה כעבור רגע, ישר אל ידו המושטת של דראקו. הוא שפך קצת מים מהכוס על המפית עד שנהייתה רטובה לגמרי ואז ניגב את השפתון המזוויע מפניה של לונה.
"ת- תודה," חייכה אליו לונה בהכרת תודה אמיתית. היא לא הייתה רגילה ליחס כזה.
דראקו כישף את הכוס לחזור לבעליה והפך אל המפית לגרגרי אבקשה נוצצים שנישאו משם על גבי רוח ערב חמימה.
לרגע שני הנערים ישבו להם בשקט, מתחת לעץ, כשרק ציוץ הציפורים שמתארגנות לשינה נשמע, והביטו באבקה שנעלמה לה באופק השקיעה.
דראקו היה מאושר.
ואז לונה שברה את הרגע כששאלה: "אז... מה לספר לך?"
"על מה שאת עוברת," זה היה הדבר הראשון שעלה לדראקו בראש. "על מה שאת מסיקה מזה."
את השעות הבאות דראקו העביר בהאזנה לסיפוריה של לונה, שנשמעו עגמומיים למדי, למרות ששום נימה של רחמים עצמיים לא ניכרה בקולה.
דראקו הבין שאדם שמברבר כל הזמן על זה שהוא מסכן ושלא מגיע לו כל מה שקרה לו, הוא יהיה האדם שבמקום לרחם עליו הוא רק יצבור נגדו כעס בלתי מוסבר.
הוא המשיך והקשיב למסקנותיה המעניינות של לונה, שגרמו לו לראות דברים מנקודת מבט אחרת לגמרי, שגרמה לו לתהות האם התעלולים וההתעללויות שהוא מנהיג באמת לא עושים רע לאף אחד. וזה החזיר אותו גם להצעה של אבא שלו.
לא, לא, לא! הוא הכריח את עצמו לחזור ולהתרכז בדבריה של לונה ולא במשמעותם. ההצעה של אביו הייתה הצעה שאם יסרב לה ינדו אותו ממשפחתו והוא יהיה בסכנת חיים תמידית.
הוא חייב להסכים.
אך לונה גרמה לו להבין כמה נזק הוא יגרום ובכמה אנשים הוא יפגע אם יסכים לה.
הוא החליט לדחות את המחשבה הזו למאוחר יותר וחזר להביט בפניה של לונה כשדיברה.
הם קבעו למחרת, באותו המקום ובאותה השעה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~



תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא