יום חדש נפתח

"נו! נו ספר כבר אבא מה הם אמרו לך?". "כן אבא ספר כבר!". "וואו זה בטח הייה ממש רשמי כל זה!".

"טוב ילדים עזבו את אבא שלכם במנוחה כשנגיע למקום הוא יספר לכם הכל,נכון הארי?"

"מה?..אה כן כמובן!". המחשבות של הארי נדדו הרחק הרחק מהם.. כל הדברים שקינגסלי אמר לו זאת אחריות ממש גדולה ועוד לפני ראש ממשלת המוגלגים.. הוא תהה מדוע דווקא קינגסלי רוצה שהוא יבחר. 'שאלה קצת מצחיקה..'. ג'יני,הארי,אלבוס סוורוס,לילי וג'יימס היו בדרך לפיקניק בטבע. ג'יני הכינה את האוכל וכמובן שלילי ואלבוס עזרו לה, ג'ימס והארי ארגנו ציוד של שמיכה עם משבצות, סלסלה לאוכל וכמובן מקום לפיקניק. מקום מושלם שהארי בחר. הם נסעו במכונית המעופפת,שהארי השאיל יום לפני מרון מכיוון שלא כל בני המשפחה עדיין למדו לעוף על מטאטאים. זה הייה יום קייצי במיוחד,יום מושלם לפיקניק ה31 ביולי,יום ההולדת של הארי פוטר.
לילי,ג'יימס ואלבוס ישבו במושב האחורי והעיפו ניצוצות ציבעוניים בעזרת השרביט. טוב לא כולם רק ג'יימס שכבר הייה שנה אחת בהוגוורטס, אלבוס אמור ללכת השנה כרגיל ב-1 בספטמבר ולילי, הבת הכי קטנה רק בעוד שנתיים.

"הגענו ילדים! קדימה תעזרו לי להוציא את הדברים". אמר הארי שיצא מהמכונית והתחיל להוציא את תכולת המטען.

"לילי בואי איתי למצוא מקום בינתיים שהארי מסדר כאן את הדברים עם הבנים".

"יופי אמא! בסדר אני באה.." לילי רצה לאמא שלה בשמחה.

כעבור כמה דקות חזרה לילי אל המכונית לקרוא להארי,לג'יימס ואלבוס להוביל אותם למקום שהיא וג'יני בחרו. זה הייה מקום עם נוף יפהפה של אגם גדול והרים מסביב. מקום שהארי זכר היטב, אותו מקום שלפני עשרים שנה נחתו כאן הוא,רון והרמיוני שהיו בני שבע שרה אחרי שטסו על גב של דרקון. המקום הייה יותר ירוק והרבה יצורים הסתובבו שם בין העצים והפרדסים. בינתיים ג'יני פתחה את הסלסלה והוציאה את האוכל על המפה. שלושת הילדים שחקו על הדשא וספרו כמה נומים יש שם.

"ילדים קדימה הכל מוכן בואו לאכול". קראה להם ג'יני. היא הייתה קצת מודאגת כי גם היא רצתה לדעת מה רצה קינגסלי מהארי ולמה הייה צריך לערב בזה את ראש ממשלת המוגלגים.

כל המשפחה ישבו שם נהנים מכל רגע. הארי סיפר לכולם על המסע שלו לכאן . למרות שהעדיף לא לדבר על זה ג'יימס ששמע את הסיפור מרון הכריח את הארי גם לספר. לפתע אלבוס נזכר שאבא שלו עדיין לא סיפר להם על ראש ממשלת המוגלגים ועל כל מה שקרא אתמול בלילה. הארי שהשתכנע בסוף סיפר להם את כל הסיפור. הוא סיפר להם על ראש ממשלת המוגלגים , שכמובן שהארי זכר במעורפל בגגל הדראסלים שהכריחו אותו לצפות איתם בחדשות של המוגלגים וכאילו להכריח אותו שזה המקום הטוב ביותר ולא עולם הקוסמים העלוב שהם חשבו שהוא. הוא סיפר להם על מה שקינגסלי אמר לו לעשות, משימה חשובה מאוד.

"אז אתם מבינים? קינגסלי רצה שאני יהפוך ליהיות הילאי מיוחד שיעקוב אחרי אוכלי המוות שהשתחררו כבר מאזקבן. כמובן שהם הבטיחו שהפסיקו עם הכל אבל קינגסלי לא האמין להם לכן הוא קרא להארי לעקוב אחריהם וכמובן לשמור על ראש הממשלה שכניראה שהם רצו להפילו ולהשתלט על עולם המוגלגים". הארי לא ממש שמח בקשר לזה, הייה נמאס לו מכל הבאלגן וגם ג'יני הייתה ניראת מאוד מודאגת בעוד שהילדים הסתכלו בוא בהערצה.

"אבא שלי גיבור!". אמרה לילי וקפצה משמחה. "אבא שלך..? זה גם אבא שלי!" התעצבן ג'יימס. ורק אלבוס הייה בעל פנים עצובות "אבל אבא זה אומר שתעזוב אותנו?".
"הו, כמובן שלא! אני אחזור כל יום בערבים אנחנו ההילאים עוקבים אחריהם בעזרת מכשירים קסומים שהשתלנו בתוך כל אחד מאוכלי המוות בלי שידעו. ככה זה גם בטוח וניראה לאן הם הולכים, אני ועוד כמה הילאים שנבחרו צריכים לבוא בכל פעם שיש התרעה". הסביר הארי לאלבוס וחיבק אותו.

אבל ג'יני לא הייתה מרוצה. היא פחדה שיקרה משהו להארי כי הריי ממש מסוכן ליהיות עכשיו בחברת אוכלי המוות. " הארי יקירי, איך אבל תשמור על ראש ממשלת המוגלגים?". "אל תדאגי, קינגסלי ביקש ממני לשמור עליו רק מתי שהוא נכנס לעולם הקוסמים שהוא ושר הקסמים צריכים להיפגש ולדבר על עיניינים חשובים. מה שלא ניראה לי שיקרה כל הזמן ואם בכלל.. יקירתי אני בטוח שהכל יהיה בסדר. אל תדאגי זאת סתם עבודה רגילה שלי בתור הילאי."

בשעות אחר הצהריים כולם יצאו לטייל באיזור, ג'יימס הראה לכולם את כל החיות שהכיר מהלימוד בהוגוורטס בשיעור חיות הפלא שאותו האגריד לימד וגראפ עזר לו. הם נהנו מכל רגע, הם ראו חדי קרן ופגעסוס, שדונים וגובלינים, פיות קנטאורים ועוד. באגם היו בנות ים יפהפיות ששרו להם ורקדו במים לכבודם. כך נהנו להם כל היום כולם ביחד. לקראת הערב ג'יני הוציאה עוגה גדולה ומקושטת שהייה רשום עלייה "להארי מזל טוב!". כולם שמחו ושרו להארי יום הולדת שמח וכל סיימו את היום מאושרים. הילדים היו נרגשים במיוחד אלבוס שבעוד חודש ויום  יצא לרכבת האקספרס ברציף 9 ו- 3/4 שיוצאת להוגוורטס.  הם חזרו הביתה ומיד נרדמו אחרי יום ארוך ומהנה.

הפרק הקודם