חיבה אמיתית

השעה היא שש בבוקר, רוז קמה ממיטתה התלבשה, הסתרקה והתתכננה לצאת החוצה.

"לאן את הולכת?"שאלה ליז

רוז קפצה ממקומה.

"מה את עושה פה בשעה כזאת?"שאלה רוז בתגובה.

"אני שאלתי קודם" אמרה ליז "לאן את הולכת?"

"אני הולכת החוצה" אמרה רוז ביאוש.

היא לא רצתה לספר לה, זה נכון שליז היא חברתה הטובה, אבל היה לה חשק ללכת לבד קצת.

"טוב, את לא רוצה שאני אענה לך על השאלה?"אמרה ליז

"לא, לא צריך" ענתה רוז

"ביי" אמרה ליז

"ביי" ענתה רוז בחזרה ויצאה החוצה.

היא יצאה החוצה הרוח הקלה העיפה את שערה לאחור.

רוז הגיעה למדשאות, התיישבה על הדשא הנעים ונחה לה.

"היי" סדריק הגיע מאחורי רוז.

באותה שנייה שאמר היי היא שוב נבהלה קפצה על הרגליים, היא נבהלה שוב כמו שקרה בבוקר.

"הבהלת אותי" אמרה רוז.

"מצטער, לא התכוונתי" התנצל סדריק "פשוט ראיתי אותך אז חשבתי לקפוץ להגיד היי"

"אני יכול לשבת איתך?" שאל סדריק.

"כן, שב" ענתה רוז.

הם שתקו.

רוז החליטה להפר את הדממה ואמרה:"אתה יודע, לא ראיתי אותך אתמול כשהלכנו כולנו לחדר המועדון איפה היית?" שאלה רוז בחביבות.

"אה, הייתי עם תלמידי השנה הראשונה ליוויתי אותם לחדר המועדון" ענה סדריק.

"אז, אתה מדריך, איזה כיף לך" אמרה רוז.

"כן" ענה סדריק

אתמול, ברכבת, אתה לא הלכת לקרון מדריכים" אמרה רוז

"כן אפשר להגיד שהברזתי" אמר סדריק.

רוז חייכה.

"אני חושב שהם הצליחו להסתדר בלעדי" המשיך סדריק.

רוז צחקה וסדריק חייך.

הוא הסתכל בשעון השעה היא .7:25

"עוד מעט שבע וחצי וארוחת הבוקר באולם הגדול כבר מתחילה, כדאי שנלך לא?" ציין סדריק.

"כן באמת כדאי" ענתה רוז.

הם נכנסו לאולם הגדול.

סדריק הלך להתיישב ליד חבריו ורוז הלכה לשברת ליד ליז, פיבי, קייט, ג'סיקה והיילי.

"בוקר"אמרה רוז.

"בוקר טוב" ענתה היילי, כל השאר חייכו.

הם התחילו לאכול, הפעמון צלצל והם התחילו ללכת לשיעור שיקויים.

"איזה מעצבן זה שיקויים על הבוקר" התלוננה ג'סיקה "את קמה בבוקר בקושי, אחר-כך את כמעט ולא מספיקה לאכול ואז דוחפים לך שיקויים במערכת ביום שני בבוקר"

"ג'ס, את צריכה להבין למה את כמעט ולא מספיקה לאכול ולמה? בגלל שאת הולכת לישון מאוחר ואת קמה בבוקר מאוחר, היום, בזכות היילי שזרקה אותך מהמיטה הסכמת לקום"

"הסכימה לקום? היא לא הסכימה לקום, אחרי שדחפתי אותה מהמיטה היא קמה על הרגליים וכמעט הרביצה לי" אמרה היילי.

הם נכנסו לכיתת שיקויים והתיישבו (כמובן שרוז ישבה ליז).

הפרופסור סנייפ נכנס לכיתה והתחיל ללמד.

"רוז" לחשה ליז "אני ראיתי אותך בדייט עם סדריק היום בבוקר!"

"מה?"התפלאה רוז

"נכון שיצאת היום בבוקר מוקדם ואמרת שאת יוצאת החוצה, אז אני ראיתי אותך במדשאות עם סדריק!" הסבירה ליז.

"אני לא יצ..." רוז התחילה לומר אך ליז קטעה אותה.

"כאילו לא לספר לקייט, היילי, ג'סיקה ופיבי, אני אזרום עם זה, לא שזה בסדר, אבל לא לספר לי ,כאילו אני החברה הכי טובה שלך" אמרה ליז.

"אני לא..."ניסתה רוז להגיד אבל ליז המשיכה להתווכח.

"לא אמרתי את זה באולם הגדול בארוחת הבוקר, כי חשבתי שאולי את לא רוצה שהם ידעו"אמרה ליז.

"אני לא יוצאת עם סדריק דיגורי!" רוז סוף סוף הצליחה לסיים את המשפט.

ליז הייתה בהלם.

"את לא?" שאלה כדי להיות בטוחה.

"לא" ענתה רוז "אני הכרתי אותו רק את.."

"יש משהו שאת רוצה לחלוק עם הכיתה גברת מנטיין?" שאל סנייפ.

"לא פרופסור" ענתה רוז

כשיצאו מהכיתה, (לאחר שניגמר השיעור) סדריק ניגש אל רוז ושאל אותה: "רוז זה השם המלא שלך או שזה קיצור?"

"זה קיצור, השם המלא שלי הוא רוזלין, רוזלין מנטיין" ענתה וחייכה חיוך קטן וסדריק חייך בחזרה.

ליז עמדה בצד, צופה בהם, אולי זה נכון שרוז לא יוצאת עם סדריק , אבל לא יזיק לשניהם אם זה יקרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא