הוא הביט בעיני השקד הירוקות האלו, הן המסו אותו. הוא הביט בעיני השקד הירוקות האלו, הלוואי שתהיה שלו.
הייתה לו נטייה לצלול לתוכן. לאבד את ראשו, את גופו, את נשימתו. הוא רצה להביט בהן עוד ועוד, הוא רצה לשכוח את עצמו.
הוא הביט בעיני השקד הירוקות האלו, הן המסו אותו. הוא הביט בעיני השקד הירוקות האלו, הלוואי שתהיה שלו.
גם כשקראו לו, הוא לא השיב.
הוא היה אבוד בתוך אותן זוג עיניים. הוא לא חשב על כלום. מבחוץ לא ראו.
הוא הביט בעיני השקד הירוקות האלו, הן המסו אותו. הוא הביט בעיני השקד הירוקות האלו, הלוואי שתהיה שלו.
רק קשר העיניים בניהם-
בין עיניי השקד הירוקות לשלו, היה קיים באותו הרגע. העולם היה יכול להתהפך בלי שישים לב.
הוא הביט בעיני השקד הירוקות האלו, בפעם האחרונה, הוא ידע. הוא הביט בעיני השקד הירוקות האלו, הוא צעק לה שתיקח את הילד ונעמד מול הסכנה בפעם האחרונה.
|