WITCH

במאה החמש-עשרה,צייד מכשפות היה דבר נפוץ.
בצייד מכשפות הרגו מליוני נשים,אך אף פעם לא הרגו מכשפה אמיתית.
בני האנוש היו שוטים,אך גם אני הייתי שוטה כי אני אהבתי בן –אנוש.
קוראים לי קתרין,קתרין טיודור,קתרין טיודור האחת והיחידה.
כאשר הייתי קטנה,מתתי שמונה ימים אחרי לידתי.
אימי הביאה אותי ביום מותה על מכשפה אשר גרה באזור,טאטיאה,כך קראו לה.
אילזבת',אימי,הייתה מכונה לעשות הכול,רק שיחזירו את ילדתה לחיים,אך היא הייתה טיפשה,כי כאשר מכשפה,במיוחד מכשפה חזקה כמו טאטיאה,אומרת שבשביל הכישוף הזה צריך חיים,באמת צריך חיים.
המכשפה לקחה את חייה של אימי והעניקה לי אותם.

זה היה סוף חיי האנושים.
אך רק תחילת חיי כמכשפה,אשר לא נגמרו,ואולי לא יגמרו.
זה סיפור חיי,סיפור החיים של...
מכשפה.

קתרין טיודור הסתובבה ברחובות לונדון,השקטה כול-כך.
מאז שהפכה למכשפה,לא הייתה באנגליה,לא פעם אחת.
אז למה עכשיו?למה עכשיו היא החליטה לחזור?הרי משפחתה אשר לא הכירה אותם מותו מזמן,מה עוד יש לה פה?
לשאלות האלו לא היה לה תשובה.
עיניה התחילה לדמוע,כמו בכול פעם חשבה מה היקר לה בעולם,וכול הזמן הגיע לאותו תשובה-כלום.
כול מי שהכירה הם הזמן,מת.
טאטיאה מתה,אשר האשימו אותה שהיא מקימת עסקה אם השטן,והיא כול מי שהיה לי.
קתרין הלכה לכיוון האכסניה אשר הטרחה שם.
בעלי האכסניה,קיבלו אותה יפה כול כך,למרות שלא הכירה אותה,דבר כזה לא היה קורא בתקופתה.
"אך זאת לא תקופתי",אמרה וחזרה קתרין.
האכסניה הייתה קטנה,אך הייתה יותר טובה ממערה.
"לילה טוב" מלמלה קתרין לבעלי האכסניה,ועלתה לחדרה שבקומה השנייה.
"היי,מה נשמע?"שמע קתרין קול מאחוריה,והסתובבה מהר.
עמד שם הבן של בעלי האכסניה,קמרון.
"הכול בסדר,אני בדיוק הולכת לישון,אני קצת עייפה" מלמלה קתרין,והתחמקה לחדרה.
"חכי שנייה"
"מה?"שאלה קתרין,והסמיקה,כאשר נגע לה ביד.
קמרון,אשר ראה,את הסומק הוריד את היד שלו,והסמיק גם(מה שהיה מתוק מצד קתרין)
"אמא שלי,אמרה לי לשאול אותך,אם את רוצה לבוא איתי מחר לבית הספר,כי את כול היום פה או משוטטת ברחוב..."מלמל בבושה,קתרין חייכה ונהנה בראשה שנכנסה לחדרה.

		הפרק הבא