what if...

אחרי רגיעה מסויימת של הקרבות וההתקפות ישב דראקו בפינה רחוקה,מהרהר. האם הצד שלמענו נלחם זהו הצד הנכון? בליבו ידע שהתשובה ברורה. הרי כל חייו תהה למה דווקא הוא הדמות הרעה? הוא רצה לעשות שינוי, רצה שיראו שהוא לא רע כמו שחושבים,שהוא מסוגל להיות גם טוב, אבל הוא פחד. כל חייו הוא פחד להגיב או להתנגד לדעותיו של אביו, אבל אז משהו קטע את חוט המחשבה שלו. הוא שם לב שכולם רצים אל מחוץ לאולם הגדול. הוא קם והלך אחריהם עד שראה את אוכלי המוות מקובצים, וולדמורט בראשם.

"אני לא ההסס לפגוע בכל גבר,אישה וילד שמתנגדים לי," אמר וולדמורט, " כל מי שרוצה להצטרף לצד המנצח זה הזמן."

"דראקו בוא לפה!" אביו של דראקו לוציוס, אמר. "בוא דראקו, תעשה כרצון אביך!" אמרה אליו אימו נרקיסה.

'זאת ההזדמנות שלי לעשות מה שנכון, להילחם בשביל הצד הטוב' חשב דראקו.

כל העיניים היו עליו, מחכים לראות מה תיהייה בחירתו. כשלא זז ממקומו צעק אליו אביו"זה לא משחק דראקו, בוא לכאן מיד!"

"אני יודע." לחש דראקו ועשה צעד אחורה. אוכלי המוות הסתכלו עליו בבוז העוד שהאחרים במבט בוחן.
 "אתה טיפש!" אמר וולדמורט. "אתה תלחם למעני ולא שניינו יודעים מה יהיו התוצאות!" פקד.
"אין לי יותר מה להפסיד." אמר דראקו ועשה עוד שני צעדים אחורה. 
"אני מזהיר אותך, זאת ההזדמנות האחרונה שלך להתחרט." קרה אליו וולדמורט.
"הוא אמר לא! הוא לא ילחם למען מפלצת שכמוך!" קרה קול מוכר.
דראקו הסתכל לשמאלו וראה את לונה לאבגוד עומדת לצידו ומסתכלת עליו במבט גאה.
"טוב אם כך מישהו אחר אולי ירצה להצטרף?" שאל וולדמורט.
נוויל צלע קדימה ואמר לוולדמורט שהם ימשיכו להילחם ושהוא לעולם לא ינצח ואז הוא הוציע את החרב של גריפינדור מכובע המיון. בדיוק באותו הרגע גופו של הארי נפל, הוא קם על רגליו והתחיל לרוץ. ווולדמורט אחריו.

הקרבות התחדשו ודראקו מצא את עצמו נלחם מול אביו.
"ידעתי שיום יבוא וכולם יראו איזה פחדן אתה באמת!" צעק עליו לוציוס."תמיד הייתה ילד רכרוכי, תמיד סירבת לעשות את מה שאדון האופל פקד עליך ואף פעם לא למדת לקח גם אחרי העונשים הממושכים של אדון האופל!"

למרות כל מה שעשה לו אביו לא יכל דראקו להילחם נגדו הרי בכל זאת הוא אבא שלו. לכן הוא לא תקף אותו אלה רק היגן על עצמו.
ג'יני הקשיבה לשיחה בין דראקו לבין אבא שלו ולכן לא שמה לב לקללה ששלחה אליה בלאטריקס. מולי אימה, הגנה עליה אבל התקשתה לגבור על בלאטריקס. דראקו שם לב למתרחש ושיתק את דודתו ובכך סייע למולי להרוג את בלאטריקס.

לוציוס ועוד שני אוכלי מוות כעסו נורא והתחילו לשלוח קללות לעבר דראקו. בידיעה שלא יוכל לגבור עליהם לבד החליט דראקו  לברוח.
הוא רץ ורץ עד שניתקל במישהו ונפל. כשקם על רגליו ראה את לונה לאבגוד נעמדת ואומרת לו"בוא, ביחד נוכל לנצח."

טוב אז זה הפאנפיק הראשון שלי אז אל תאשימו אותי אם זה לא טוב או משהו. רעיונות יתקבלו בברכה. מקווה שאהבתם אם יהיו תגובות אני אפרסם עוד פרקים :)

		הפרק הבא