ג'ורג'י

נרקיסה מאלפוי הייתה בבית כשהטלפון, ההמצאה המוגלגית שהיא שומרת רק  בשביל העסקים של דראקו, צלצל.

היא כבר הייתה רגילה לצלצול המחריד שאמר שש מישהו שרוצה לדבר איתך, והרימה את השפופרת בזהירות. היא עדיין לא הייתה לגמרי בטוחה איך זה עובד, והעדיפה להישאר בצד הבטוח.

"שלום, האם אני מדבר עם הגברת נרקיסה מאלפוי?" הקול שאל במהירות.

"אכן. אפשר לדעת עם מי אני מדברת, אדוני?" היא השיבה.

"אני המנהל של דראקו, מר ג'ונס. דראקו נכנס לטיפה... צרות. הוא כאן במשרד המנהל, וברצוני להודיע לך שהוא מושעה. אני מאוד מצטער על הטרחה, אבל את תאלצי לבוא לקחת אותו."

"כמובן. אפשר לדעת מה הוא עשה הפעם?"

"זה טיפה מסובך. אני חושב שהוא יצטרך להסביר."

"תודה אדוני על זה שהתקשרת. אני אהיה שם בקרוב."

הצליל המוכר הורה על סיום השיחה, ונרקיסה נאנחה. תמיד הוא נכנס לצרות עם חברו הטוב ביותר, ג'ורג'. ותמיד הוא מתנגד לזה שהיא תפגש איתו.

היא התעתקה לליד הקיוסק המקומי, בו היא קנתה קפה וחיכתה עד שהנציגה מבית היתומים ששל ג'ורג' תגיע לשער ממול. אז היא יכולה לגשת אליה.

בזמן שהיא בהתה בשער, טיפסה עליו נערה, וקפצה למטה אחריה הגיע נער בלונדיני.

דראקו מאלפוי, אתה בצרות.

דראקו ראה אותה וקפא. מה הוא עושה במצב כזה?

ואז, הוא חייך, מה שהפחיד את נרקיסה.

האם יש לו משהו שהוא יכול להפעיל?

הוא חצה את הכביש, וכשהגיע לנרקיסה הוא אמר רק שורה אחת.

"תכירי אמא. זאת ג'ורג'."