הס. שקט. דומייה. רק צרחה אחת קטנה.
היא לא זכרה הרבה דברים, אבל את הלילה הזה היא זכרה בבהירות.
הס. שקט. דומייה. רק צרחה אחת קטנה.
היא לא זכרה שהמדשאות כול אפלות בלילה, שאור הירח גורם לענפי העצים להראות כזרועות מפלצת איומה, שהרוח השורקת מתעתעת בך, מעוררת את כול פחדיך. היא לא זכרה שכול כך מפחיד שם בליל.
הס. שקט. דומייה. רק צרחה אחת קטנה.
הגשם ירד על ראשה, טיפות, טיפות על הקרקע. נדמה היה שקול צעדים שובר את הדממה, אך היא חשבה זאת לאשליה.
הס. שקט. דומייה. רק צרחה אחת קטנה.
נדמה היה שבאדמה חרוטות מילים, אזהרות, והרי היא יודעת הכול לפני כולם, אז אולי הסכנה באמת שם? צמרמורת עברה בגבה, כי היא ידעה. היא ידעה.
הס. שקט. דומייה. רק צרחה אחת קטנה.
הכובע שעל ראשה עף ברוח, כאילו הוא יודע שגם כך זמנו על ראשה תם. הצעיף שלה השתחרר מעט וליטף את לחיה ברחמים כמו לוחש "לא נורא, זה מה יש". היא החישה צעדיה לשם, אך הלילה עוד לא נגמר, זה עדיין שם.
הס. שקט. דומייה. רק צרחה אחת קטנה.
אור קלוש נראה אליה בקצה השביל, ידיה היו קמוצות לאגרופים, כי היא ידעה שאת מגע האור על עורה היא לעולם לא תרגיש.
הס. שקט. דומייה. רק צרחה אחת קטנה.
סכין פילח את צווארה ולאחר מכן התנשמות קלה. גופה עלה בלהבות הגהנום, אותם איש לא רואה, והסכין, היא יכלה להישבע זזה מעצמה, כי לא היה איש בסביבה.
הס. שקט. דומייה. רק צרחה אחת קטנה.
צעקה אנושה בקעה מפיה, הצעקה הביע את כול מה שלא הביעו המילים. הייאוש. הכאב. התחינה. אי הידיעה. והרצון העז להגיע כבר לעולם הבא.
הס. שקט. דומייה. רק צרחה אחת קטנה.
הרוח עטפה אותה בידיים של קור, מלטפת את צווארה המדמם בעונג, לא מנסה לעזור, כי היא ידעה אז, היא ידעה, היא ידעה שכעת היא בדרך לעולם הבא.
הס. שקט. דומייה. רק צרחה אחת קטנה.
להבות אש התלקחו בליבה, השאירו את ידיה ללא חום או שמחה, ליטוף קר בבטן הודיע לה, זה הסוף, הסוף שלה.
הס. שקט. דומייה. רק צרחה אחת קטנה.
האש שכחה, והיא איתה, כעת היא הייתה בעולם הבא, לפחות כך חשבה. היא פקחה את עיניה בציפייה לראות מלאכים, אך כול מה שניצב מולה הייתה תמונה, תמונה של השטן בכבודה ובעצמה.
הס. שקט. דומייה. רק צרחה אחת קטנה.
עיניה אדומות כצבע הדם. עורה לבן, כגופה הוא היה, חלק כשיש ובהיר כדף. שיניה הבהיקו באור מסוכן, מוכנות לקרוע לגזרים כול עור שקיים. הדמות הושיטה אליה את ידה, והיא גם, מפחדת, ממששת את הזכוכית כלא מאמינה, האם יכול להיות שהיא היצורה?
הס. שקט. דומייה. רק צרחה אחת קטנה.
דם זלג מפיה, והיא אותו ליקקה, מתרפקת על הטעם המתוק שהביא אותה לעולמה. וכך היא נזכרה בלילה הנורא.
הס. שקט. דומייה. רק צרחה אחת קטנה...
|