וולדמורט- הפעם הראשונה

הוא הסתכל אלי במבט מטורף.

כבר ידעתי שאין לי אפשרות לברוח.

לא ממנו.

אך לא יכולתי לפחד.

אף שריח המוות היה תלוי באוויר.

אף שעיניו מלאות הכאב הביטו בי במבט מרושע.

אף שהסוף קרב.

גם לא התכחשתי לעובדה שזהו, הסוף שלי מגיע.

ההבנה חילחלה בי עמוק כל כך, שחשבתי שהיא תהרוג אותי לפניו.

"טום" לחשתי בתחינה

"קרושיו" הוא אמר

הגוף שלי התעוות ונזרק

הכאב היה משתק, לא טבעי,

כמוהו.

הוא הרים את ידו.

הכאב התנדף.

הייתי רטובה מזיעה.

מתאוששת מהכאב.

"את יודעת מה הכי שונה בינינו?" הוא התקרב אלי, קולו לא עלה על לחישה

לא אמרתי מילה

הוא נשם עמוק

"ג'ין, העבר שלנו היה עבר. אבל אני קוסם. הקוסם החזק ביותר בכל הזמנים. אדון האופל. וולדמורט. ואת... את מוגלגית מטונפת, אין לך זכות קיום בעולם הזה"

"לכל אדם יש זכות קיום" אמרתי "מוגל, סקיב, קוסם, חצוי דם, טהור דם, מטאמורפמאגוס, לכולם, ואתה, אתה היחיד שאין לו זכות קיום, כי שברון הלב שאתה ממית על אנשים יהיה סופך."

"להתראות ג'ין" הוא אמר, עיניו עצומות למחצה "אבדה קדבה" הוא לחש

אז כך היו חיי, הייתי מוגלגית, הייתי מאמינה, הייתי חברתו הראשונה של טום רידל.