מחנאות החצויים

היה זה ליל קיץ חם ויבש במחנה החצויים. אריק הסתכל מחוץ לחלון ונאנח, מחר בבוקר הוא אמור לצאת עם איימי למסע חיפושים לאחר שקיבלו סימן לכך שחברם ג'ק, מבתן אפולו שנעלם במהלך הקרב על האולימפוס, עדיין חי ונמצא איפה שהוא בקליפורניה.
אריק היה שקוע במחשבות על מסע החיפושים שלו ושל איימי מחר... הוא כבר יצא לאחד כזה והצליח בו, אולם כמעת מת בו מאות פעמים אבל הוא התרגל לזה, לסכנה שאף פעם לא חולפת, במיוחד אחרי הקרב על האולימפוס לפני שנה.
הוא היה מדוכדך בגלל סיבה אחרת, האחת שהיה מאוהב בה כבר זמן שניראה כמו נצח מתה כשדרקון נורווגי פלש למחנה.
הוא נזכר במילים שאמר לה "לעולם לא אשכך אותך דין"... כמה שהוא טעה... מוצף במחשבות עלייה הוא ירד לכוון הים.

הוא חשב על המלחמה ועל כל האנשים שמתו בה , האם הם יצליח להתחמק ממלתעות המוות? שכבר ממזמן מנסות למצוא אחיזה בצווארו.... האם הוא ימות? וגם אם לא, מה יהיה עם איימי? אריק והיא נהפכו לחברים טובים עם השנים אני לא אתן לה למות... לא במשמרת שלי. גיחך לעצמו.
הוא הסתכל על הים שהיה עכשיו מסכה שחורה של גלים בשעה המאוחרת הזאת, אריק ידע שאם הרפיות הניקיון יתפסו אותו הוא יסתבך בצרות. ואז הוא ראה את איימי הולכת לעברו וניגשת אליו,
"גם אתה לא יכול להירדם?" שאלה אותו בחיוך. ואריק סימן לה לבוא להתיישב לידו על החול.
"כן" ענה לה מחייך חזרה. "תגיד... אתה.. גם דאגת.. לפני המסע הראשון שלך?..." שאלה אותו איימי, קצת יותר בשקט.
"כן... הייתי בן 11 כשיצאתי למסע הראשון שלי וזה היה מיד לאחר שהגעתי למחנה, אחרי שהסתובבתי בעולם לבד כשמפלצות רודפות אחרי, אבל את כבר יודעת את זה, נכון? "

איימי נאנחה... הוא הזכיר לה את דילן, לא שהם היו ממש דומים אבל עדיין... הייתה להם את אותה הבעת הפנים הזאת של "הכול יהיה בסדר" אפילו כשהיו מודאגים... היא הבינה שבהתה בו כבר כמעט דקה והפנתה את מבטה אל הים...

הוא הסתכל עליה ולא יכול היה שלא לרחם עליה, "את בסדר?" שאל אותה. איזה אידיוט אני ברור שהיא לא בסדר חבר שלה מת הוא חשב לעצמו ,"אם את רוצה לדבר על זה, אני כאן בשבילך את יודעת את זה" אמר לה "אבל אם לא אני יבין גם לי זה קשה לדבר על זה." הוסיף והשפיל מבט.

איימי אף פעם לא דיברה עם מישהו על זה... כשזה קרה היא נסגרה.... היא לא רצתה לדבר על זה עם אף אחד כמעט שלושה חודשים... אנשים הבינו את המצב שלה ופשוט הסתכלו עליה מדי פעם במבט אומלל והמשיכו הלאה... אבל איימי רצתה לדבר על זה עם מישהו... ממש רצתה. 
הוא ראה שזה קשה לה ובכלל שלא ציפה שהיא תפתח בפניו, הוא שאל אותה את זה רק כי חשב שזה הדבר הנכון להגיד, אז הוא הלך על האפשרות הטובה ביותר פשוט שתק...

"זה.. זה בסדר... אתה יכול לדבר איתי על זה" מלמלה איימי אחרי כמה דקות של שתיקה.

אוקיי.. הוא חשב לעצמו, אם הוא מוכרך להיפתח זה לפחות יהיה בפני חבר... "כמו שאת יודעת רדפתי 
אחרי דין הרבה מאוד זמן אפשר לומר שחיזרתי אחריה, ברוב הפעמים זה הצליח, אבל לפעמים הייתי מכלכל את הכול, אבל לאט לאט התחלנו להתקרב וגם לאט לאט המלחמה התקרבה, את זוכרת את ההתקפה על גשר ווינס בקרב על האולימפוס...

פלאשבק

זה היה הקרב אחד לפני אחרון שלנו וקבר הרחתי את הניצחון באוויר,
כלבי השאול תקפו בהמוניהם היו אלפים מהם... בכל כישוף שהטלתי חיסלתי לפחות 20 מבניהם (אריק היה הבן של אקטה אלת הקסמים, והוא בעצמו היה מכשף רב עוצמה).
אבל זה לא הספיק כל הזמן באו עוד ועוד ואני כבר התחלתי להתעייף, "אנחנו לא נצליח" אמרתי לדין "אנחנו חייבים לסגת!»
"אין סיכוי" היא אמרה לי משליכה חצים תוך כדי דיבור. "יש לי רעיון" היא אמרה. הסתכלתי עלייה, על הפנים שלה היה מבט כמעט משוגע "דין על תעשי את מה שאני חושב שאת רוצה לעשות" אמרתי לה "אל תדאג לי תדאג לחיילים שבפיקודנו שאנחנו צריכים להלחם בשבילם אני חייבת לעשות את זה" אמרה.
"בבקשה לא" התחננתי בפנייה אבל ידעתי שזה לא יעבוד,לפני שהספקתי לחשוב על זה עוד רגע תפסתי אותה ונישקתי אותה לתדהמתי או יותר נכון, למזלי, היא לא התנגדה כי בידה השנייה שלא ליטפה את שערי היא החזיקה סכין ציידים. אחרי כדקה (בשבילי זה נמשך כנצח) התנתקנו "אני אוהב אותך" אמרתי לה והפעם לאחר שנים של חיזורים היא נענתה לי "אני אוהבת אותך גם" היא אמרה ויצאה כשבידה היא החזיקה את הדבר שלקח אותה ממני חץ אטום קטן. היא הסתערה לעבר הקרב ירתה את החץ ומעולם לא ראיתי אותה שוב חוץ מבחלומותיי"

טוב אני מניחה שזה תורי... חשבה איימי, "אני זוכרת את הפגישה האחרונה שלי עם דילן" היא אמרה "כמעט לא היה לנו זמן להיפרד.. לא התכוונו בכלל להיפרד... אני זוכרת את החיוך שלו לפני שהוא הלך לשדה הקרב... שהוא אמר לי שהכול יסתדר בסוף...
אני חולמת על הרגע הזה כמעט בכל לילה... (את החלק הזה אמרה איימי בלב), אני לא יכולה לשכוח את המבט שלו.. את התקווה... שהכול באמת יסתדר....»

"טוב" אריק אמר "מחר יש לנו יום ארוך" אז כדי שתלכי לשון אני רוצה שתהיה במיטבך במסע החיפושים הראשון שלך, שלא נדבר על זה שאני לא מוכן בכלל לצאת עם משהי עם שקיות בעניים" אמרתי ושמחתי לראות אותה מחייכת, קמתי מהחול והושטתי לה יד כדי לעזור לה לקום.
לילה טוב אמרתי ונפרדתי ממנה
"לילה טוב" אמרה בשקט והלכה לכיוון הבקתה...

		הפרק הבא