פיקצר

אני רוצה לצרוח,לבעוט,לבכות אך איני מראה זאת,בגלל סיבה אחת:להראות מה שאתה מרגיש זה חולשה.

אני מסתכלת על השמיים הכחולים אשר נראו כול כך תמימים,אך היו מלאים סודות כמוני,בין זה אם זה סוד קטן,לבין סוד שיכול להרוס חיים שלמים.

אני מלטפת את ידי המצולקת,עוברת על כול צלקת וצלקת...

זה היה כדאי לברוח,לא כדאי להראות איזה קשוחה אני זה היה כדאי לברוח,בין כמה שניות לכמה דקות מהמציאות הנורא.

שיערי גולש על פני,ועיני הצהובות חומות,אדמדמות ולחות מדמעות,זה היה משהו אשר היה קורא הרבה זמן מה,הדמעות אשר היו פורצות מעיני שאין איתי אף אחד,הכאב אשר היה בתוכי יוצא בלי לומר על כך,הוא פשוט פורץ החוצה.

אני מסתכלת במראה,ומצטערת שעשיתי זאת,שיער החום הבה,לחיי אדומות וגופי שמן,אני רצה לחדרי,משחררת שם את הכאב,אך אני עדיין מרגישה שיושב לי משהו על הלב,משהו כבד,

כול הסודות שאני לא מספרת ,כול הכאב והעצב,השנאה ורחמים עצמים,זה מה שיושב לי על הלב.

אני מנגבת את הדמעות מעיני במהירות,ולוקחת מחברת ועיפרון מתחילה לצייר ושרטט,ככה אני רוצה שילכו חיי,כמו בציור שעם יוצא לך משהו אחד לא נכון תמיד היה אפשר למחוק ולעשות את הציור מושלם,את חיי למושלמים

_________________________________________________________________