הכל עובר בסוף (פיקצר)

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רוליג. ייתכנו פרטים שונים מעט ממה שכתוב בספרי הארי פוטר.

משפחת וויזלי אף פעם לא דברה על העבר שלה. אם אחד האורחים של ארתור היה שואל על העבר אז מולי הייתה מיד מתפרצת ושואלת: "אדוני, תרצה עוד בירצפת?", וככה זה היה. זו היתה חלק מהשגרה, ואנשים שבאו למשפחת וויזלי כבר ידעו שלא שואלים כלום, פשוט כלום על העבר שלהם.

ביל היה אז בן 3. איכשהו, הוא עדיין זכר את כל מה שהיה :
הוא ישב בחדר שלו, משחק במאטאטא צעצוע מהדגם הכי חדש. החדר שלו כלל שרותים משל עצמו ויציאה למרפסת, שהשקיפה על גינה עם ג'קוזי. אמא שלו בישלה במטבח האופנתי והגדול שלהם. אין ספק, משפחת וויזלי הקטנה היתה מאושרת מאוד. " ביל, תרד בבקשה למטה, אמך קוראת לך לארוחת הערב!" קראה משרתת לעברו של ביל. ביל עלה על מאטאטא הצעצוע וריחף במהירות אל אמו הצוחקת. מולי מזגה את המרק הצרפתי המעולה שהכינה אל תוך 3 קערות זכוכית מעוטרות, והגישה מנה 1 לביל. ביל אכל בהנאה, ואמו מזגה לו עוד מרק. " בילו'ש , תשאיר קצת לאבא, אה?" צחקה מולי. מולי הייתה צעירה יפיפיה בת 29. היה לה שיער ערמוני מתולתל, ועיינים צוחקות. היו לה הרבה מחזרים, אך היא בחרה רק באחד, בארתור. הוא היה בחור ביישן ושקט, שהיה ג'ינג'י כמוה. באותו הרגע נכנס ארתור הבייתה. הבעת פניו הייתה חמורה / עצובה משהו. "מולי," אמר, "משרד "שימוש קסום" פשט את הרגל."

* * *

בימים של שנות השבעים והשמונים (בקרוב) חברת :  "שימוש קסום" הייתה מצליחה ביותר. היא הוקמה על ידי ארתור וויזלי, ונוהלה על ידו. החברה ייצרה את המטאטאים הכי מתקדמים: "כוכב נופל גרסת 1900 ואת "שביט" גרסת 0.1. החברה ייצרה גם עטים חדשנים ללא דיו, מחק שמסוגל למחוק הכל ולחשוף את כל כתבי הסתרים שבעולם. הם ייצרו אפילו גלימות העלמות נהדרות, שלא נעלמו אלא לאחר 20 שנה.

אז זהו, הכל היה נראה טוב, ולמה שלא יראה כך? אף אחד לא צפה שבעתיד חברה שכזאת תפשוט את הרגל ובצדק. לכן, כשהיא כן פשטה את הרגל, זה בא עליהם כמו פצצת האטום שהאמריקאים הפילו על הירושימה בשנת 1945.

משפחת וויזלי למדה להסתדר. הם לפעמים שכחו שהם היו עשירים בכלל. מה שחשוב הוא זה שעכשיו הם באמת הרגישו מאושרים.

		הפרק הבא