אליסון

"רמוס?,אתה ער?"לחש לו סיריוס באישון הלילה."עכשיו אני ער!" לחש רמוס בכעס.

"אל תתרגש כל כך ירחוני... בסך הכל רציתי להגיד לך שכבר 2 וחצי בלילה וג'יימי הקטן עוד לא חזר! אתה חושב שהולך לו טוב בדייט עם אוונס?" שאל סיריוס בהתלהבות. "אם ג'יימס לא חזר עד עכשיו, כנראה שאוונס הרגה אותו." פסק רמוס. "אני הולך לבדוק מה קורה בחדר המועדון..." לחש סיריוס בערמומיות. "רך-כף לא! אתה רק תפריע להם!"  רמוס התחיל לצעוק עליו "תסתום את הפה שלך ירחוני! אתה תעיר את זנב-תולע! אני הולך!" אמר סיריוס, ואכן הוא הלך.

רמוס מיהר ללבוש את חלוקו וירד אף הוא במדרגות, הוא ידע שג'יימס יכעס אם סיריוס(כהרגלו...) יפריע לו ולילי...הוא ירד במהירות לחדר המועדון. בשעה הזאת חדר המועדון היה ריק לגמרי, חוץ משני תלמידי השנה השביעית שהתנשקו בלהט. אלה היו ג'יימס ולילי. ג'יימס מעולם לא ידע, וגם לילי לא ידעה, שרמוס אוהב אותה. את לילי, מהשנה הראשונה.

דמעות הצטברו בעיניו של רמוס והוא ניגב אותם במהרה. לא היה זכר לסיריוס והוא עלה בחזרה למיטתו. הוא לא הצליח להירדם. לכן הוא לאחר די הרבה זמן של שכיבה במיטתו הוא שם במהרה את חלוקו ולקח את גלימת ההיעלמות של ג'יימס, הוא ירד למטה ויצא במהירות מחדר המועדון בלי להעיף מבט בלילי וג'יימס.

הוא טייל במסדרונות ואלפי מחשבות על לילי עלו במוחו.הוא לא שם לב ופתאום הוא נתקל במשהו, או יותר נכון במישהי.... "מה זה?" קולה של נערה ניתק את רמוס ממחשבותיו. הוא לא ידע את שמה של הילדה אבל הוא היה די בטוח שהיא תלמידת שנה שישית ברייבנקלו. הוא הוריד לאט את הגלימה בזהירות ובאטיות "אה! מה זה! הצילו!!! רוח רפאים!" הילדה נכנסה להיסטריה והחלה לצעוק בקול רם "עצרי! אני רמוס לופין אני בשנה שביעית בגריפינדור!, אני לא רוח רפאים!"

אמר רמוס שהתחיל גם להיכנס להיסטריה. "רמוס לופין?" היא שאלה אותו בקול רועד "כן, כן אני רמוס, איך קוראים לך?" רמוס נרגע והתחיל שיחה מנומסת. "קוראים לי אליסון, אליסון בין" היא אמרה בקרירות, היא ישרה את מבטה אליו ורמוס עשה טעות והסתכל בעיניה. אלה היו זוג העיניים הכי יפות שהוא ראה אי פעם. הם היו גדולות ועמוקות בצבע תכלת כמו של שמיים תכולים באמצע יום קיץ חמים, וזוג העיניים המדהימות האלה עוטרו בריסים גדולים, ארוכים וכהים. אחרי שרמוס הצליח להסיר את מבטו ממנה הוא הסתכל עליה במבט בוחן. היא לא הייתה גבוה במיוחד ורזה. רזה מאוד, אפילו יותר מדי. והיה לה שיער חום כהה והוא ושיער שלה היה אסוף בצמה ארוכה. "למה אתה בוהה בי?!" היא שאלה בכעס. "מ..מה?... מה?" "למה אתה בוהה בי? יש לי משהו על השיער?" היא שאלה יותר ברוגע. רמוס התקרב אל אליסון. יותר מדי לטעמה של אליסון, ולחש בתוך אוזנה של אליסון ההמומה "לא, למעשה אין לך כלום בשיער.." הם עמדו ככה כמה שניות ואז אמרה אליסון המבולבלת "אנ...אני, אני צריכה ללכת." "להתרא..להתראות רמוס." אמרה לו "נתראה" החזיר לה בתשובה רמוס. רמוס חזר לחדר המועדון ועלה למיטתו בפעם השלישית לאותו לילה.לאחר כמה מחשבות מהורהרות על אליסון הוא עצם את עיניו, נרגע ונרדם.

		הפרק הבא