החיים שאחרי

דיינה קמה בבוקר בבית הוריה, זה היה לפני שהם החליטו לגור ביחד.

היא התלבשה בזריזות וירדה לארוחת הבוקר. "בוקר טוב אמא, אבא," היא בירכה אותם בחיוך.

"בוקר טובה דיינוש," אמרה אימה, "הגיע אלייך ינשוף לא מזמן." דיינה לקחה טוסט עם ריבה והתיישבה לקרוא את המכתב:

"דיינה שלי,

מה נשמע? אצלי הכל בסדר,

אני מקווה שאצלך גם.

אני מתגעגע אלייך מאוד, אני כבר סופר את הימים, את השעות, את הדקות, את השניות!
עד לרגע שניפגש שוב.

אתמול היה לילה של ירח מלא או כמו שאת קוראת לו לילה לבן, כמו שאת יודעת.

אבל אל תידאגי! סיריוס, פיטר וג'יימס היו איתי,

מזל שיש לי חברים כאלה.

אני מתגעגע אלייך יקרה שלי.

ומצפה שניפגש כבר,

מה דעתך על עוד יומיים בשעה שמונה בערב?

מצפה לתשובה בקוצר רוח,

רמוס."

דיינה קראה את המכתב שוב ושוב. מנסה למצות כל מילה ומילה של אהובה רמוס.

היא נזכרה באתמול בלילה, היא לא נרדמה רק חשבה על רמוס שלה.

היא עזבה את הטוסט ועלתה לחדרה כדי לכתוב לו מכתב חזרה.

"רמוס אהובי,

לא ישנתי לרגע אתמול, אני מאוד שמחה שאתה בסדר.

אני מתגעגעת אליך מאוד. ומחכה בקוצר רוח לפגישה שלנו בעוד יומיים.

אוהבת,

דיינה"

היא שלחה את הינשוף שלה עם המכתב לרמוס.

רמוס קיבל את המכתב מדיינה וחייך, כל המכתב הזה היה סיפור כיסוי אחד גדול. הוא תיכנן באותו יום להציע לה נישואים.

הוא כבר אירגן הכל, כל מה שהוא היה צריך זה להביא אותה למקום ולקוות שהיא תגיד כן.

כשהגיעה השעה הוא התעתק לבית של דיינה, ההורים שלה כבר ידעו על כך. אמא של דיינה הכניסה אותו לתוך ביתם. "דיינה בחדרה, לקורא לה?" היא שאלה. "כן, אבל אל תגידי לה שזה אני," הוא השיב.

"דיינה, בואי למטה!" קראה לה אימה. דיינה ירדה במדרגות. איך שהיא הגיעה לסוף המדרגות רמוס כיסה לה את העיניים במטפחת, חסם לה את הפה וקשר לה את הידיים.

הוא הוציא אותה מחוץ לביתה, כהיא נאבקת בו. לבסוף הם התעתקו לשטח יער גדול שלידו יש אגם. רמוס הושיב את דיינה על הסמיכה שהיתה פרוסה שם והוא הוריד לה את המחסום מהפה ואת הקשר בידיים.

כשדיינה הורידה את המטפחת שהיתה קשורה לה לעיניים, היא ראתה את רמוס שלה. כורע ברך ומחזיק קופסא ובתוכה טבעת יהלום גדולה.

מסביב היה סל פיקניק, עלי ורדים. ובתוך האגם שתו להם ברבורים צחורים.

"דיינה שלי," פתח רמוס, "את אהבת חיי, בלעדייך אני לא שווה כלום, אני אוהב אותך. התינשאי לי?" הוא שאל לבסוף.

"רמוס," היא הביטה בו בתדהמה. "כל זה היה כדי להציע לי נישואים, אתה לא נורמאלי!" היא התקרבה אליו, רמוס חש כאילו סטירה מתקרבת. אך במקום זה היא חיבקה אותו ואמרה, "אבל אתה הלא נורמאלי שלי, ברור שאני יתחתן איתך!"

הוא ענד לה את הטבעת, והם התנשקו נשיקה ארוכה ומתוקה.

"וככה רמוס הציע לי נישואים," אמרה דיינה לבסוף. היא סיפרה לכולם את סיפור הצעת הנישואים המרגשת. 

הפרק הקודם		הפרק הבא