גם הם לומדים

תגובות, בבקשה! אני אמשיך רק אם תגיבו, כדי כי רק ככה אני אדע איזה פאנפיק מתוך הפאנפקיים שלי להמשיך!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מנרווה קמה למחרת, כאשר העבודה מונחת על השידה ליד מיטתה.

לא יאומן, חשבה ומצמצה. באמת קיבלתי עבודה מגמדון בית. והוא קיבל עליה קס"מ.

במצב רוח מצויין היא קמה וירדה למטבחים, מתעניינת לדעת את מצבו של הגמדון.

"פרופסור מקגונגל!" נשמעה קריאה רווית הערצה.

היא תרה במבטה אחר הגמדון ומצאה אותו בקושי, כאשר הוא כורע מתחת לערמת ספרים ענקית ומנסה למנוע ממנה להתמוטט.

"מר דובי!" היא קראה בבהלה ומיהרה לתפוס את הספרים הנופלים ולאזן אותם בזרועותיה במיומנות שרכשה לאורך השנים.

"ת- תודה, גבירתילי, פרופסור..." מלמל הגמדון דובי ונעץ בה מבט מעריץ.

"אתה רצית ללמוד את כל אלה?" שאלה מנרווה באי-אמון, מעבירה את מבטה מדובי אל הערמה ובחזרה אליו.

"גבירתילי ביקשה מדובי ללמוד, אז דובי למד..."

"ללמוד במידה! כלומר, לקחת ספר וללמוד את תוכנו! לא..." מבטה שב אל הערמה המתמרת מעליה.

דובי הנהן בשקט. "דובי מצטער, גבירתילי. דובי לא..."

"אתה תלמד כמו תלמיד ותבוא אליי היום בארבע בצהריים לשיעור פרטי. יותר מאוחר אסדר לך לימודים קבועים."

דובי הביט במנרווה בעיניים נוצצות וחייך חיוך רחב. "תודה, גבירתילי. אני מודה לך עד עמקי נשמתי."

היא חייכה בסיפוק והפטירה: "בהצלחה."

דובי הבין את המסר ופתח לה את התמונה ליציאה, בעוד מנרווה סוקרת את השטח בעיני נץ, יוצאת ומתרחקת משם במהירות.

ליבה פרפר בתוכה. גמדון הבית החכם הראשון היה תחת חסותה והיא לא התכוונה לתת לכשרונו להתבבזבז.


"אנחנו נלמד חומר של תלמידי השנה הראשונה קודם כל," החלה מנרווה להגיד, אך קיבלה מבט מבועת מהגמדון שישב מולה.

היא הרימה גבה. "כן?"

"חומר של שנה ראשונה? גבירתילי בטוחה?" התפרץ הגמדון.

"בטח," חייכה מנרווה חיוך משועשע. "מה התכוונת ללמוד?"

"על מהפכת הקסם! על ציד המכשפות!" קרא דובי בהתלהבות.

"ובטח שתלמד גם על אלה," הרגיעה אותו. "אך קודם כל תצטרך ללמוד חומר בסיסי. ואז נערוך ניסוי."

"ניסוי?" שאל הגמדון בחרדה.

מנרווה הבינה מיד מה הייתה טעותה. 'ניסוי' זאת מילה רבת משמעויות אצל גמדוני בית.

"לא, לא!" היא מיהרה לענות. "ניסוי חיובי."

הגמדון חייך בהקלה. "מהו החומר הבסיסי, גבירתילי, דובי מעולם לא קיבל עליו פירוט..."

"הכל בסדר, מר דובי." הרגיעה אותו שוב. "אני אלמד אותך הכל. ואני בטוחה שפרופסור בינס יסכים להרצות לך קצת על הנושאים הבסיסיים שאתה צריך לדעת." אך לאחר עוד מבט מתחנן מעיניו הוסיפה, בחיוך מפוייס, "אבל אני בטוחה שיהיה לו קצת זמן לספר על ציד המכשפות, אחרי הכל הוא אוהב מאוד את הסיפור הזה."

מנרווה ספקה באותו הרגע אם לא שמעו את קריאות השמחה של דובי בקצה היער האסור.


היא נקשה על דלת משרדו של פרופסור סנייפ שלוש נקישות וחיכתה עד ששמעה את צעדיו המוכרים לפני שקראה: "זה אני, סוורוס!"

"אני פותח, אני פותח." נשמע קול רוטן ומיד אחריו קול מפתח מסתובב במנעול.

פניו המוכרות של סוורוס סנייפ נגלו אליה דרך החריץ הדק שנגלה אליה, כאשר הוא פתח את הדלת רק במעט. "הו, מנרווה." מלמל. "מה קרה? שוב קטטה בין הסלית'רינים לגריפינדורים או תלונות על האחים קארו?"

מנרווה הנידה בראשה. "יש לי בקשה אישית אליך," היא פתחה, וסימנה בידה כלפי פנים המשרד שלא נגלה לעיניה. "אפשר להיכנס?"

סוורוס גלגל את עיניו ורטן בתשובה: "היכנסי."

מנרווה הנהנה אליו בתודה ופתחה את הדלת בעצמה, אשר נותרה עדיין פתוחה באותו חריץ דקיק שסוורוס לא טרח להרחיב.

היא התיישבה על כורסא ירוקה שטלאים עיטרו אותה והביטה בסוורוס שהתיישב על השולחן ממולה.

"זה ככה בכוונה, שאתה נראה גבוה ממני?" שאלה, לאחר ששקעה בכורסא וסוורוס התמר מעליה מכמה קומות.

"אולי כן ואלי לא," אמר סוורוס בנועם. "ועכשיו, מדוע הגעת הנה?"

מנרווה חייכה חיוך מסתורי. "מצאתי גאון שזקוק לטיפוח ממך."

"גאון?" הרים סוורוס גבה. "הוא לומד אצלי?"

היא הנידה בראשה. "למעשה, הוא לא לומד אצל מישהו."

סוורוס הביט בה ארוכות. "למה כוונתך, מנרווה?" שאל.

"קח, תראה." היא אמרה, והושיטה לו את העבודה, בעוד דף הפתיח שמור אצלה, כך שהעבודה נותרה חסרת שם.

סוורוס עיין העבודה ולאחר כמה דקותשבהן כל מה שנשמע היה קול דפדוף הדפים, סוורוס הישיר אליה מבט. "אני לא מבין בשינוי צורה," אמר לאט.

"אבל אתה רואה את היופי שבעבודה הזו, את הכישרון, נכון?" שאלה ברכות.

סוורוס הנהן. "ומי זה התלמיד, מנרווה, שזכה בהערכתך?" שאל.

"הוא לא תמיד," היא אמרה. "אבל אני רוצה להפוך אותו לכזה. מצאתי את העבודה על שולחני, ביחד עם דף הפתיח שעליו נרשם שמו. יש בו פוטנציאל."

"ומי זה?" חזר סוורוס.

"הוא לא בן אדם," התחמקה מנרווה.

"לא בן אדם?" הופתע סוורוס. "אז איך את רוצה שאעזור לו?"

"הוא גמדון בית." הנחיתה. "והוא גאון."

"גמדון בית," צחק סוורוס. "את רוצה שאני אלמד... גמדון בית."

"טובה אישית?" ביקשה מנרווה. "בשבילי?"

סוורוס הביט בעיניה בספק, אך כשראה את הרצינות שבהן הנהן בשעשוע. "אני חושב שאוכל לנסות."

"תודה, סוורוס!" היא קראה בחיוך רחב. "באיזה שעות תרצה להיפגש איתו?" הוסיפה.

"אמממ," סוורוס עיין ביומנו עב הכרס על השולחן. "אני משער שאוכל לקבלו כל יום רביעי משעה חמש עד שבע."

"מצוין!" קראה מנרווה וקמה לצאת. "אז תיפגש איתו ביום רביעי הקרוב."

"רק שאלה אחת," קרא סוורוס מאחוריה.

"כן?" היא הסתובבה אליו בשאלה.

"מה שמו של גמדון הבית?" שאל סוורוס ברצינות.

"דובי," הפטירה מנרווה בקלילות ויצאה משם, משאירה את סוורוס המום מאחוריה ללא ידיעתה.


דובי נכנס למשרדה של מנרווה בעייפות והתיישב מול הפרופסור המופתעת.

"מה קרה?" היא שאלה והביטה בו בדאגה.

"הפרופסות בינס דיבר ודיבר, והיא אפילו לא הזכיר את ציד המכשפות!" קרא דובי.

"לא הזכיר, הא? תזכיר לו שיעור הבא, הוא אוהב את הנושא הזה." הציעה בשעשוע.

"אני לא חושב," אמר דובי. "הוא לא נראה לי טיפוס כזה."

מנרווה הביטה בו בהערכה. "אתה יודע לקלוט אנשים מצויין," העירה.

"לא, הוא פשוט נראה כזה." הסביר דובי. "אחד שמספר הכל, מבלי לשים ל מה הוא פולט."

במקרה אחר היא הייתה אומרת מיד שלא מדברים כך על פרופסור, אך זה היה מקרה מיוחד. היא חייכה בפייסנות. "תלמד להכיר אותו," אמרה. "תראה שהוא נחמד."

"אני בטוח בכך," אמר דובי. "אם הוא הסכים ללמד אותי." פניו התכרכמו.

"המורים שמחים ללמד אותך, את גמדון הבית החכם הראשון." הרגיעה אותו. "אתה יודע שפרופסור סנייפ עומד ללמד אותך שיקויים? כולם אוהבים אותך!" אומנם זאת לא הייתה בדיוק האמת, ומנרווה הבטיחה למורים כמה דברים, אך היא עשתה זאת בכדי לגרום לדובי הרגשה טובה.

דובי חייך חיוך רגוע יותר. "תודה, פרופסור מקגונגל."

"אין על מה, מר דובי. על על מה."

הפרק הקודם		הפרק הבא