אהבה לא תמיד ממבט ראשון

קודם כול תודה לבטאית  mayo  שביטאה לי את הפאנפיק,

אשמח לתגובות, והערות בונות.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

תמיד הייתי שונה מכולם, חשבה זואי סקיטר. כולם העדיפו אותה ואהבו אותה, אבל... היא לא כל כך אהבה את זה והסתירה את הדבר.

הוריה כמובן חשבו שיופי וכסף זה הכול בחיים, עד התאונה המזעזעת של אחיה הגדול, רובי בן ה- 19 .

אחיה הגדול היה החבר הכי טוב שלה, הוא הבין אותה כמו שאף אחד אחר לא יכל להבין.

לפני התאונה,אחיה היה שונה לחלוטין. הוא נסע לכמה חודשים עם חבריו לטיול, אך שחזר אחרי שנתיים, כשכל המישפחה היתה באירוע חברתי, הוא הופיע ונראה שונה, עם עינים זהובות.

ההורים שלה מיהרו אליו. "רובי, בן שלי,"אמרה אימא. היא באה לחבק אותו, אבל הוא הוא עצר.

" שלום אבא אימא,"אמר. " ושלום זואי,"הוסיף.

" למה לא חזרת?!" שאלה זואי בתקיפות.

"הייתי עסוק,"אמר רובי.

" עסוק?!" שאלה זואי בבוז. " המשפחה שלך לא חשובה לך?"

" כולנו ניבהלנו,חשבנו שלא ניצלת מהתאונה,"אמר אבא.

"זה היה מזל."אמר רובי.

זואי שמה לב באותו רגע שהוא משקר, והסתכלה עליו במבט בוחן. היו לו עינים זהובות,שיער חום שטני,והוא ניראה חתיך, 'לא שאף פעם לא היה חתיך,'הוסיפה בליבה.

"אתה בסדר?" שאלה.

" אני בסדר," אמר והרים את ידו כדי לקחת כוס ויסקי.

זואי הבחינה במשהו זוהר באצבעו ומיקדה את מבטה.

זאת הייתה טבעת משונה לחלוטין. היא היתה טבעת שחורה עם אבן אדומה ומוזרה.

" טבעת משונה,"מילמלה לעצמה.

" כן, היא משונה, גם קצת גסה."אמרה דודה פליסטיס.

" אולי תוריד אותה?" שאלה זואי. " אני חושבת שראיתי פעם טבעת כזאת," הוסיפה.

" לא ראית כי היא חדשה,"אמר רובי.

" בסדר" מילמלה.

" אני באתי לכאן לכמה ימים,"אמר רובי.

" למה?!" שאלו כל האולם.

" למה באת רק עכשיו אם אתה מיתכוון לעזוב?"שאלה זואי.

"באתי לנשף הזה כדי להגיד לכם,שאני עובד לעריה מיסטיק פוליס,"אמר רובי.

" מיסטיק פוליס?!" שאלו כולם, המומים. " אבל כול הפשוטים גרים שם," אמר דוד קולין,

'נכון שהמשפחה שלי היא משפחת אצולה,אבל אנחנו לא שחצנים, חד וחלק.'חשבה זואי והסתכלה על דוד קולין.

" בסדר," אמר אבא. " בתנאי שאתה לוקח את אחותך," הוסיף.

" לא." אמר רובי.

" למה לא?!" שאלה זואי נעלבת.

" אתה כן,"אמר אבא.

רובי התקרב אליו, והסתכל בעיניו. " לא." אמר.

דעתו של האב השתנתה בשניה. " אתה צודק, בני," אמר.

'זה מוזר,' חשבה זואי בבלבול מוחלט. אבא שלה תמיד היה איש שיודע מה הוא רוצה, תמיד קיבל את מה שהוא רוצה, ולא הימרו את פיו.

אחרי חצי שעה ניגמרה המסיבה ונגמר ההקוקטיל, כך שכולם חזרו לבתים שלהם. אבל זואי נישארה במסיבה, מבולבלת. היא אמרה להורים שלה שעוד מעט תחזור הביתה, שהיא רק רוצה ליבדוק משהו.

הם לא שאלו מה וחזרו בלימוזינה. היא הסתובבה בחוץ, ופיתאום שמעה צרחות חזקות. "הצילו!" צרח מישהו, זואי התכוונה ללכת למקום, ועצרה בימקומה, היא הסתתרה מאחורי עץ גדול שראתה בחוץ וראתה בחור שחשף את שיניו.

לרגע חשבה זואי באי-אמון: 'בטח זו חזרה להצגה גרועה.'

אך אז ראתה שהבחור היה כולו שחור,וניראתה חתיך בצורה משונה ביותר. פיתאום היא נעצרה במקומה.

'זה בדיוק כמו רובי," חשבה לעצמה בפחד. אז זיהיתה את רובי ודמעות עלו בעיניה.

'זה לא רובי,' אמרה לעצמה בלב.

כבר לא נישמעו צרחות.

סופי הבחינה בכך שהיצור המוזר שניראה כמו אחיה הסתובב, ראתה את הגופה של הנערה המיסכנה על הריצפה, והחלה לבכות שוב.

היא לא שמה לב שהיצור שמע אותה. היא הסתובבה ללכת וראתה את היצור עומד מולה.

" זה אני." אמר רובי בעצב. כל פיו היה דם.

" מה אתה?!" צרחה בבכי.

" אני ערפד אחות קטנה," אמר.

זואי באותו רגע קפאה במקומה והלכה כמה צעדים לאחור.

"עזוב אותי,"אמרה בבכי.

" אני לא מיתכוון ליפגוע בך,"אמר ברוגע.

" ביגלל זה לא חזרת?!" שאלה זואי בבכי.

הוא הינהנן בעצב.

" למה הרגת אותה?!" שאלה זואי באימה.

" כי היא גילתה את הסוד שלי," ענה רובי.

" אתה הולך להרוג אותי?!" שאלה זואי בפחד.

"לא אני הולך לשנות אותך." אמר בקול ללא רחמים.

זואי ניסתה ליברוח ללא הצלחה והרגישה שמשהו נשך אותה בצוואר.

היאהתחלה לבכות בכאבים.

~כעבור יומיים~

זואי פקחה את עיניה והרגישה מוזר.

היא היתה בתוך חדר ענקי ומואר ומולה ישב רובי, אחיה.

" מה עשית לי?!" צרחה, מתחילה ליבכות.

" אני מצטער. לא רציתי להישאר לבד," אמר וכמה דמעות התחילו לזלוג מעניו.

" מה אני אשמה?!" שאלה בבכי.

" אני מצטער," חזר.

" אין מחילה," אמרה בבכי.

"איפה אנחנו?!" שאלה פיתאום.

" את ערפדית, ואת במיסטיק פוליס." ענה.

סוף: