חיים שלי - סונגפיק

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג ולכותבי השיר "חיים שלי".

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני נושמת את העור שלך, חיים שלי
נושמת עמוק אל תוך הלב
רוצה לשמור אותך קרוב אלי, חיים שלי
להגן עליך מצל של כאב

לילי הצמידה את בנה הפעוט לגופה ונשאה את מבטה אל מבעד לחלון. היא כבר מזמן לא הייתה בבית הקטן ההוא, שנשמר בקסמים רבים כדי למנוע מאדון האופל למצוא אותם.
היא הייתה רחוקה משם, במקומות קסומים, במקומות בהם חיוך תמידי היה נסוך על פניו העדינות של בנה, במקום ההבעה העגומה שתאמה את צבע הקירות.
עוד זמן מה הוא ירצה לצאת, חשבה לעצמה. ואז יעשה עמו עוול.
היא נאנחה. הלוואי ויכלה לעשות משהו, למנוע מאדון האופל למצוא אותו. אך מאז שהשמועות הגיעו לאזניהם הם היו חייבים להסתתר. להגן על הארי.

אני טועמת ת'דייסה שלך, חיים שלי
כמו חלה של שבת מתוקה
שתמיד אקדם אותך, חיים שלי
עם עוגה וחיבוק ונשיקה

"האוכל מוכן!" נשמעה צעקה מהמטבח, מלמטה. לילי ירדה למטה במהירות, מניחה את הארי, בנה, בעריסה.
היא הרימה את הכערה בידיה בזהירות. "הדייסה קרה, נכון?" ווידאה.
"כמובן," חייך ג'יימס. "דייסת תינוקות קרירה במיוחד לתינוק מתוק במיוחד."
לילי חייכה ויצקה מעט מהדייסה בעזרת כף אל תוך פיה.
"את יודעת שהכנתי את הדייסה להארי," העיר ג'יימס. "את צריכה לדעת להתאפק."
"לא," צחקה לילי. "אני תמיד אבדוק שהדייסה קרה לפני שאתן להארי לטעום ממנה."
ג'יימס הנהן בהבנה.
לילי עלתה חזרה למעלה והושיבה על הארי על ברכיה, מניחה את הקערה על השידה שלידה.
היא החלה להאכיל אותו לאט-לאט, מלאת סבלנות.
"אתה צריך לגדול ולהתחזק," אמרה להארי מבלי משים. ואז, בהתקף של רגשות, הוסיפה: "ותזכור שאני תמיד אהיה שם בשבילך."


כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא
ואין בעולם דאגה כמו דאגה של אמא
ואין בעולם מי שיאהב אותך כמו אמא
רק אמא שלך

היא אהבה אותו יותר מכל דבר אחר בעולם, פרט לג'יימס, כמובן.
תווי פניו העדינים ושיערו השחור שהיא כל כך אהבה. הוא ירש  אותם מג'יימס.
אך היה כאן משהו שונה, משהו שהיא הצליחה לשים עליו את האצבע רק לאחר זמן.
העיניים שלו.
רק כאשר הן גדלו מעט היא הצליחה לזהות את צבען, את הצבע הירוק שהייתה רואה כל בוקר במראה.
היא אהבה את הארי שלה כל כך.
"אני אוהבת אותך," היא לחשה. "תזכור זאת תמיד."

אני חולמת ת'חיוך שלך, חיים שלי
חולמת שתמיד תחייך
מה לא הייתי עושה בשבילך, חיים שלי
כדי שממני אף פעם לא תלך

דפיקה על הדלת. צרחות מלמטה.
פתאום ההכל השתתק, בעוד לילי נלחמת באינסטינגטים שלה ללכת ולעזור לג'יימס למטה.
יש לך תינוק, הכריחה את עצמה לחשוב. את חייבת להציל אותו.
היא העבירה את מבטה מהדלת אל הארי שלה, ולבסוף הגיעה להחלטה.
זה מה שג'יימס היה רוצה שהיא תעשה, חשבה לעצמה ונשכה את שפתה.
היא מיהרה ונעלה את הדלת בעזרת המנעול המוגלגי שצויידה בו, למרות שידעה שהדבר לא ימנע מאדון האופל לפרוץ פנימה.
כל זה היה רק בשביל להשיג עוד זמן.
בלחץ היא חיפשה מקום להחביא בו את בנה הקטון. מבטה התרוצץ וחלף על כל פריט בחדר, אך היא מצאה את עצמה חוששת להניח את בנה מידיה.
היא לא רצתה להרחיק אותו ממנה, מפחדת לגורלו.
הדלת נפתחה.
האדם שפחדה ממנו יותר מכל עמד מולה וכיוון אליה את שרביטו באיום.
"לכי," אמר. "אני לא אהרוג אותך, אבל הניחי לילד."
"לא." ענתה לו לילי. היא אהבה את הארי שלה יותר מכל. היא לא תניח לו למות ככה.
"את ביקשת את זה." אמר אדון האופל וקילל אותה בקללה הממיתה.
אבל היא נשבעה.
היא נשבעה שתשמור על הארי מלמעלה, מהשמיים. שתמיד תזכור אותו ותעזור לו ככל שתוכל, למרות שכבר מאוחר מדי.
אם רק הייתה לה הזדמנות נוספת, חשבה לעצמה. אם רק הייתה יכולה לתקן את החור שנפער בליבו של בנה.
אבל ידיה כבולות. בנה כבר בגר והקים משפחה, אך אותה הוא לא זכה להכיר מעולם.

כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא
ואין בעולם דאגה כמו דאגה של אמא
ואין בעולם מי שיאהב אותך כמו אמא
רק אמא שלך