ציפור שחורה

הוא עמד שם בלי לנוע, מסתכל עלייה בלי בושה. מרחוק הוא הייה ניראה לבלה כמו ציפור שחורה מוזרה.

בלה צעדה על הרציף מחפשת את הרציף הנכון רציף 8, "הנה רציף 6..7..או! יופי! הנה רציף שמונה, בואי מרגרט הרכבת עוד מעט יוצאת".
חברתה הטובה של בלה הייתה עסוקה בסידור שיערה. מרגרט תמיד טיפחה את עצמה ודאגה ליופייה, בגלל זה כולם אהבו אותה. בלה לעומתה הייתה יותר שקטה, היא חשבה שלא אוהבים אותה, שלועגים לה. החברים הכי טובים שלה לא באמת חברים, היא בודדה בעולם. אז למה היא צועדת עכשיו לכיוון תחנת הרכבת עם חברתה מרגרט, הרכבת על המסילה שהייתה מובילה למקום לא ידוע בשביל בלה.
'אויי בלה! תראי איך ניראה השיער שלך! בואי תני לי לסדר אותו". התעקשה מרגרט  שחשבה שהשיער של בלה לא מסודר ולא מטופח כמו שצריך.
"לא, עזבי אותי מרגרט! לא עכשיו!.. קדימה מהר נאחר את הרכבת!". שתי הבנות רצו לכיוון הרכבת. מרגרט ציפתה בכיליון עיניים ליעד שיגיעו אליו. מקום מפגש בין כמה חברים מהעבר בבקתה בעמק מרוחק. מקום נהדר להרפתקאות. בלה לעומתה לא רצתה לעלות על הרכבת, היא ידעה שברגע שיגיעו לבקתה מרגרט תעזוב אותה לטובת שאר החברים. כולם שם לא יתיחסו אליה.
לפתע עצרה בלה. 3 רציפים משם עמד גבר בעל ברדס שחור שניראה כמו ציפור שחורה, הוא הסתכל על בלה שלי למצמץ. אותו אדם שבלה לא זיהתה הפחיד אותה. "היי אתה! מי אתה? תענה לי!".
"בלה על מי את מדברת?? צריך לעלות לרכבת בואי". מרגרט משכה את בלה לתוך הקרון.

"אוווו! אני ממש מתרגשת!! עוד מעט נפגוש את כולם!". מרגרט ישבה לצד בלה סרגה צעיף אדום.
"מ..מה?". מחשבותייה על אותו אדם בעל הברדס נדדדו הרחק הרחק משם, היא לא הבינה מדוע.
"היי! בלה! את מקשיבה בכלל? שאלתי אם גם את מתרגשת!".
"אה.. כן כן! בטח..".שיקרה בלה. היא הסתכלה על החלון, השמיים היו בהירים ולאט לאט התחיל הנוף של העיר להשתנות לירוק.
"מרגרט.. הסתכלי עוד מעט מגיעים..".
"ויי... כן נכון בלה את צודקת! אנחנוממש קרובים..איזה כיף". מרגרט חייכה באושר. דבר שלא הבינה בלה, כי למה להיות מאושרת ככה הם רק הולכים להיפגש עם כמה חברים מהעבר זה הכל!
"כן..". נאנחה בלה. "ממש קרובים.."

		הפרק הבא