אות אתנה

אנבת', על סיפון ארגו 2, מצפה לפגוש את פרסי שלא ראתה מזה 8 חודשים.

כותב: Ed Sheeran
הגולש כתב 13 פאנפיקים.

פרק מספר 1 - צפיות: 33439

(4.222) 9 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: pg13 - פאנדום: פרסי ג'קסון, "גיבורי האולימפוס" - זאנר: רומאנס, הרפתקאות, הומור - שיפ: אנבת'/פרסי, ג'ייסון/פייפר, הייזל/פרנק ועוד כמה... - פורסם ב: 14.09.2012 - עודכן: 01.10.2012 - הפאנפיק מתורגם(מקור)

המלץ!

ID : 3462

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

כדי לקרוא את הפאנפיק ולהבין אותו, הקורא חייב לקרוא גם את הספרים הקודמים בסדרה (הגיבור האבוד, בן נפטון)

כדאי לך להיות כאן, מוח-אצה!

זה קשה לא לראות את החבר שלך במשך 8 חודשים מזופתים! אנבת' צ'ייס עמדה על סיפונה של ארגו 2, שהתקרבה יותר ויותר למחנה הרומאי. איך ג'ייסון קרא לו? מחנה יופיטר או משהו כזה? לא היה אכפת לה כל כך. היא הייתה מוכנה לבעוט ברומאים האלה עד האחרון שבהם, כדי להגיע לפרסי. בהנחה שהוא היה שם. היא לא ניסתה לחשוב על האפשרויות, אבל הוא היה יכול להיות מת, קטוע-אברים, או תלוי מעל אגם מלא תנינים. או גרוע יותר – יכול להיות שהוא לא זוכר מי היא!

היא הרגישה כל כך חסרת אונים. יכול להיות שהוא פצוע, והיא חושבת רק על עצמה. אחרי הכל, היא רק רוצה שהוא יהיה בסדר. היא הסתכלה למטה, וכבר יכלה לראות את העצים, ככתמים מטושטשים. במהרה, עיר יפה התפרשה תחתיהם.

קודם כל, המקום לא היה בדיוק מחנה. הוא היה, בעצם, העתק כמעט מדויק של רומא עצמה. הבניינים נישאו לגבהים, עשויים שיש ואבנים יקרות. המחנאים הקטנטנים הביטו בהם בהשתאות. או לפחות, כך זה נראה. היה די קשה לקבוע ממרחק כזה. ג'ייסון נעמד לצידה, מבט מודאג בפניו. אנבת' הבינה לליבו. הוא היה לחוץ ועצבני מהמפגש המחודש עם חבריו. אנבת' נזכרה במשהו שקרה זמן קצר לפני שעזבו. ג'ייסון דיבר על כמה מחבריו, אלה שזכר. הייתה אחת בשם ריינה, ונראה שהוא מזכיר אותה הרבה.

"אתה בסדר?" שאלה בסימפטיות. "ברור, בוא נגיד את זה ככה." אנבת' ציחקקה. "אל תדאג, מר 'בחור הברק', הכל יהיה בסדר." "בחזרה אלייך, אנבת'. פרסי יזכור אותך. וגם אם לא, תזכרי שהוא עדיין אוהב אותך. סביר להניח שהזיכרונות שלו קבורים."

"אתה יכול להבטיח לי משהו?"

"כן?"

"בבקשה אל תציל את הרה בפעם הבאה שהתחת המלכותי שלה נחטף."

ג'ייסון נאנח. "תראי, אני גם לא מעריץ גדול של ג'ונו, אבל היא הפטרונית שלי, ואני חייב להציל אותה..."

"טוב, זה היה שווה את הניסיון.."

הספינה צנחה לפתע. למרות שרק במטרים ספורים, אנבת' כבר חשה בבחילה מתפתחת בבטנה. "ליאו, שים לב למה שאתה עושה!"

"שנייה!" צעק ליאו, והתקדם לעברם עם חיוך מבשר רעות על פניו. "מה אמרת?" ג'ייסון לקח נשימה עמוקה, אבל אנבת' דיברה ראשונה. "אני נשבעת, אם בגללך הספינה הזו תתרסק, אתה לא תזכה לראות את אור הבוקר!" ליאו בלע רוק.

"כ-כן, גברתי, ברור כשמ-"

"סתום."

הוא הנהן. "אז, איפה להנחית את המותק הזאת?"

"בשדה," ענה לו ג'ייסון. "הגדול?"

"יש עוד שדה?"

ליאו התרחק מהם בדילוגים, וג'ייסון מצמץ בהפתעה. "היי, נזכרתי בעוד משהו. לשדה הזה קוראים שדה המאדים." אנבת' גלגלה את עיניה. "ואיך בדיוק זה עוזר לנו?"

"רק ציינתי." מילמל.

"טוב, ברכותיי. עכשיו, לך לעזור לליאו. מתחשק לי לראות את החבר שלי בעודי בחיים."

ג'ייסון הלך לעבוד עם ליאו. אנבת' הביטה למטה, אל המחנה, שוב. רק היא, ג'ייסון, ליאו, ופייפר הורשו לבוא, וכל המחנאים במחנה-החצויים קינאו בהם מאוד. אנבת' תהתה מה הם חשבו אליהם. האם ראו בהם אויבים או שותפים?

לפתע, הספינה נפלה לגמרי ונחתה נחיתה מאוד לא עדינה. אנבת' איבדה את שיווי משקלה ופניה נטעו בסיפון. היא התרוממה וניערה מבגדיה את האבק שדבק בהם. פייפר יצאה מהחדרים הפנימיים כשפניה משדרים חוסר שביעות רצון. "מה לעזאזל קרה הרגע?" "

אני חושבת שהבנים הנחיתו אותנו."

"רגע, הם הנחיתו את הספינה, והיא לא התפוצצה? זה בטוח נס!" אנבת' צחקקה, וכך גם פייפר. לבסוף מצאו את עצמן מתגלגלות על הרצפה מרוב צחוק. היא לא ידעה למה, אך הצחוק היה עדיף על הייאוש. למיטב ידיעתה, היה סיכוי טוב שימותו ברגע שירדו מהספינה. אבל עדיף להתמקד בהווה!