להסיט קצוות שיער

הרמיוני בהתה בעששית הקטנה שבפינת החדר. מיליון מחשבות התרוצצו בראשה אבל היא הרגישה ריקנות גדולה יותר משהרגישה אי פעם בחייה.

נראה כאילו חסרונו של רון גדע חלק מסוים בליבה, ועד שהוא יחזור ליבה יישאר חצוי.

הרדיו לידה השמיע מנגינה חרישית שאט-אט התגברה. הרמיוני זיהתה את השיר. הוריה אהבו אותו מאוד. כשהייתה קטנה הם היו נוהגים לרקוד יחד איתה לצליליו בסלון הבית, מחייכים וצוחקים.

המחשבה על הוריה לא שיפרה את הרגשתה. היא חשבה על שניהם, יושבים באוסטרליה, בביתם החדש, ולא מודעים לקיומה של ביתם.

היא שמעה את הצעדים של הארי המתקרב לעברה אבל לא הסתכלה עליו עד שהוא נעצר ישירות מולה. היא לא ראתה אותו אך חשה בנוכחתו ובמבט שנעץ בה.

היא הסתובבה והסתכלה עליו. היא הופתעה לגלות את המבט העייף על פניו, שנראה שביגר את פניו בעשרים שנה לפחות. הוא הושיט לה את ידו.

היא קמה בזהירות והופתעה לרגע ממידת הקרבה שלהם. היא יכלה להושיט יד ולגעת בפניו, ולרגע זה נראה כמעט מפתה.

הארי הסיר את התיליון של סלית'רין מצווארה והניח אותו לצד העששית שהפיצה עליו אור חיוור ועמום. הוא הביט בהרמיוני שניסתה להעלות על פניה חיוך כאוב, ללא הצלחה.

הזמר החל לשיר ונראה כאילו שירתו הפיצה מין חמימות מוזרה בשניהם. שכן בן רגע מצאה את עצמה הרמיוני נמשכת לריקוד עם הארי.

ככל שהמוזיקה נמשכה והתגברה, כך השתפר מצבם של הארי והרמיוני. הם החלו לצחוק ולחייך. הרמיוני כבר שכחה איך מרגישים שמאושרים כל כך.

השיר נפסק אט-אט והרמיוני הניחה את ראשה על כתפו של הארי. זאת הייתה מחווה מנחמת מצידו, וגם מצדה. הוא הניח בזהירות את ידו על ראשה וליטף בעדינות את שיערה.

היא חשבה על רון. מלטף את שיערה ורוקד איתה. היא חשה צביטה כואבת של אשמה. היא רצתה להתמסר לקרבה עם הארי, שכאילו הפיצה בה חיים, אבל המחשבה על רון לא נתנה לה מנוח.

הרמיוני לקחה שני צעדים אחורה במהירות. הארי לא נראה מופתע, משום מה. גם במבטו ניתן היה לראות מין זיק של אשמה. היא ידעה שהוא חושב על ג'יני.

היא הביטה בו בעייפות ואז פינתה אליו את גבה כדי לחזור לשבת ליד העששית, לשקוע במחשבות ובאבל האינסופי שלה שהריקוד עם הארי הצליח להשכיח ממנה לרגע.

היא הרגישה את הארי תופס בידה ומושך אותה בחזרה אליו, אבל ברכות.

היא נעמדה בדיוק מולו. אפיהם כמעט נגעו זה בזה.

"ג'יני בטח מתגעגעת אלייך" אמרה הרמיוני בשקט. הדבר לא גרם לו להרחיק אותה ממנו בזהירות כפי שחשבה שיגרום.

"לפעמים אני חושב שאני משתגע מהגעגועים אליה" אמר הארי בשקט והסיט קצוות שיער מאחורי אוזנה של הרמיוני.

היא נזכרה ברון שקיים את המחווה הזאת, במחילה, לפני שזמן שנראה כמיליון שנה.

"אני חושבת שאפשר למות מגעגועים" אמרה הרמיוני והרגישה גוש מגעיל בגרונה.

"אני לא אתפלא אם כן" מלמל הארי, לא מסיט מהרמיוני את עיניו לרגע.

"מעניין איפה רון עכשיו" אמרה הרמיוני וחשה את ידו של הארי אוחזת בידה בהיסוס.

"הוא יחזור בסוף" אמר הארי, מרפה בזהירות מידה של הרמיוני.

"הוא יחזור בגללך. הוא אוהב אותך" הוסיף הארי, קולו מלא מרירות משונה.

"ואתה אוהב את ג'יני" היא אמרה כמעט בחוסר אונים.

"נכון" אמר הארי. השתררה דממה.

הרמיוני רצתה להסיט את עיניה מעיניו של הארי, אבל משום מה לא הצליחה. זה היה כאילו ירוק האיזמרגד הפנט אותה והיא לא יכלה להתיק את מבטה.

הארי רכן אליה בזהירות, כמעט בתנועה לא מורגשת.

היא חשה את שפתיו נצמדות בזהירות לשפתיה, ולפני שהצליחה לחשוב ברהיטות, הוא כבר עטף את מותניה בידיו. הרמיוני חשה את זרועותיה מתאספות סביב צווארו והתמסרה לנשיקה ארוכה.

הפרק הקודם