"יש לך את העיניים של לילי"

"ג'יימס פוטר עמד מול עדת השופטים שהחליטו כעת על המשך חייו, או יותר נכון על מותו.

ג'יימס עמד פנים מול פנים עם השופט הראשון, אביו. "מעולם לא ניסית לרצות אותי ואת אימך, תמיד עשית רק מה שרצית, גם כשידענו יותר טוב ממך", כך אמר לו אביו ומסביבו החלו להסתובב תמונות, תמונות של כול הפעמים שעשה דווקא, שלא התנהג כראוי.

הנה כאן הוריו מקבלים מכתב ממקגונגל על כך שהוא וסיריוס עשו עוד תעלול, ופה הפעם שהוא פוצץ את החדר שלו, למרות שההורים שלו הפצירו בו לא לעשות כישופים כאלו בתוך הבית.

נראה שג'יימס מעולם לא הקשיב להוריו, הוא העדיף ללכת בדרך הקלה, הנחמדה, מאשר ללכת בדרך הנכונה.

בלי שיספיק להגיד משהו להגנתו נעלם אביו כאילו היה עשוי מערפל והשופטת הבאה הגיעה, אימו. "השארת אותי ואת אביך לחסדי אוכלי המוות, לא ניסית להציל אותנו, פשוט נשארת עם לילי", אמרה לו אימו וגם הפעם התמונות של המקרה עלו וצפו והנה אותו היום בו הם מתו.

הוא ולילי היו אז בני 19, הוא שמע את הצעקות מהבית אך לא העז ללכת לשם ולהשאיר את לילי לבד, הוא פשוט המשיך לעמוד שם ולראות איך אוכלי המוות יוצאים מהבית ומשאירים מעליו את האות האפל.

גם הפעם אימו נמוגה אל בין הצללים והשופט הבא הגיע, סוורוס סנייפ. "סבר- מאוס", לחש ג'יימס אך נראה שסוורוס לא שמע אותו ורק אמר את דבריו, "התעללתי בי בלי סיבה, הלבנת פני ברבים, קינאת בי ומשום כך שמת אותי ללעג". הפעם ג'יימס לא היה צריך את התמונות כדי לזכור את שבע שנות ההתעללות הללו.

הנה הפעם בא תלה אותו מרגלו למשך שעה תמימה, הנה הפעם שבו גרם לו להסתובב עם זנב במשך שבוע, הנה הפעם בו גרם לכול בית השימוש להישפך עליו, התמונות לא הפסיקו לצוף וג'יימס עצם את עיניו כדי לא לראותם.

כשפקח אותן סוורוס כבר לא היה שם, במקומו עמד נער בן 18, שיערו היה שחור כלילה ומבולגן, עיניו היו ירוקות כמו אבן האיזמרגד, צלקת בצורת ברק עיטרה את מצחו והוא פתח פיו ואמר, "אבא, נתת לי את חיי, אך גם גרמת לי רע, אלמלא מתת לא הייתי יתום ולא הייתי סובל עשר שנים אצל הדרסלים. התביישתי בך כאשר ראיתי איך אתה מתעלל בסנייפ, אך עדיין ניסיתי להידמות לך, אני לא יודע האם אי פעם אוכל לסלוח לך". דמעות נצצו בעיניו של ג'יימס כאשר ביטא את המילים אשר במשך השנים הבליע והשתיק, "אנחנו לא מושלמים, מעולם לא הייתי אדם מושלם, עשיתי הרבה טעיות בחיי, אבל בבקשה, אני רוצה לתקן, בבקשה, אתה האדם האחרון שרצית לפגוע בו", הארי הביט באביו במבט לא מובן, "יש לך את העיניים של לילי", אמר ג'יימס רגע לפני שבנו נעלם.

האם בסופו של דבר הוא הגיע לגיהינום? הארי לא ידע, הוא רק ידע שאביו עשה הרבה טעויות בחייו, אבל הוא ניסה לתקן אותם.

"לילי, קחי את הארי ורוצי מכאן! זה הוא! לכי! רוצי! אני ארחיק אותו-" אלו היו מילותיו האחרונות, אלו היו המילים היחידות בחייו שלא הייתה לו עליהן חרטה, הוא לא ידע אם לילי והארי שרדו אך הוא קיווה בכול ליבו שהצליח לפחות בזה.

וכעת אחרי המוות השלים ג'יימס את המשפט, "אני אוהב אותך, אותך ואת הארי, אל תתני לו להרוג אתכם, אתם חשובים יותר מדי ואני לא ידוע איך העולם יוכל להתקיים בלעדיכם"."

סיים הארי לספר לילדתו הקטנה, "וזה באמת קרה, אבא?"

"אני לא יודע לילי, אבל אני כן יודע שסבא שלך אהב אותי, ואת סבתא שלך, ולמרות שהוא לא הכיר אותך, אני בטוח שהוא אוהב גם אותך", הארי האמין במילים הללו בכול ליבו וכאשר חש ספק בכך נזכר במילים האלו שאמר לו אביו "יש לך את העיניים של לילי", וכול ספק שהיה בליבו נעלם, כי אבא שלו אהב אותו ואת אימו יותר מכול דבר אחר בעולם, ויום יבוא והם יפגשו שוב ולא יפסיקו לאהוב זה את זה לעולם.