פיקצר-לילי וג'יימס לנצח

הייי זה הפאנפיק הראשון שאני כותבת ככה,מקווה שיצא בסדר...
השיר הוא EVANESCENCE - Forgive Me
השיר נורא יפה,ומרגש..
ושיניתי את המשפט הסוף,כי הוא לא הכי הסתדר לי...
 מקווה שתאהבו=)

אתה יכול לסלוח לי שוב?
אני לא יודעת מה אני אומרת?
אבל לא התכוונתי להכאיב לך

"פוטר את כזה ילדותי!"צרחה לילי אוואנס על ג'יימס פוטר,אשר לפני כמה שניות לקח את השרביט של תלמיד שנה שנייה,
"אולי את פשוט לא יודעת מה זה כיף?!"צווח אליה פוטר,עדיין מחזיק את שרביטו של הילד
"אני יודעת מה זה כיף,ומה שאתה עושה זה לא כיף!"צווחה לילי חזרה פניה נהיות אדומות כמו שיערה,מה שאומר שעוד מילה אחת והיא תתפוצץ מתוך כעס
"כמובן אוואנס,את הרי יודעת הכול,אבל את לא!את רק חושבת שאת יודעת הכול,אבל את האמת לילי?את לא יודעת כ-ל-ו-ם!" צרח פוטר,ותוך כמה שניות
נראה אל פניו הבעת סליחה.

שמעתי את המילים יוצאות החוצה
אני הרגשתי שאני ימות,
זה כואב מדי להכאיב לך

כאשר ג'יימס צעק את המשפט,הוא הצטער מיד,הוא לא התכוון לפגוע באה,אך נראה שהיא נפגעה
"לי-"ניסה ג'יימס לומר אך נעצר שראה את הכעס שנצץ בעיינה של לילי
"זהו-זה ג'יימס פוטר"צרחה אליו לילי וג'יימס התכווץ,לילי אף פעם לא צרחה אליו ככה או אל אף אחד אחר,
"אני שונאת אותך,אתה הבנאדם הכי ילדותי,מגעיל לא מתחשב ובעל הגו יותר גדול מכול אנגליה!פשוט תעלם,פוטר,תעלם!"

ואז אתה הסתכלת עליי,לא צועק יותר.
אתה שבור בשקט.

ג'יימס הרגיש את הכאב אשר התפשט בגופו,
לילי,לילי הילדה שאהב משנה שלישית אומרת עכשיו את הדבר ששבר אותו
'אני  שונאת אותך פוטר,פשוט תעלם'חזרה ואמרה לילי בראשה את המשפט,ג'יימס הרגיש את עינו שהפכו ללחות,והדמעות אשר זלגו אל לחיו,
זהו!הוא לי יפגע יותר אל ידי אוואנס,לא עוד!
"יופי אוואנס זה הדדי,אני רוצה שתעלמי מחיי לנצח!"

אני יתן עכשיו כול דבר,
כדאי להרוג את המילים האלו בשבילך
 
לילי הסתכלה על ג'יימס,מבט כועס על פניה,למרות שבטוח ליבה היא רצתה להתחיל לבכות אך היא ידעה שאסור לה,
'לבכות זה מראה לחולשה,לילי' אמרה פטוניה,אחותה הגדולה של לילי,אליה פעם אחת,והיא צדקה.
"יופי פוטר העיקר שזה הדדי,עכשיו בבקשה תלך ואל תהרוס לי את היום,עוד יותר!"צווחה לילי על ג'יימס,
ורצה על חדר המועדון,לבכות בשקט בחדרה

כול פעם שאני אומרת משהו,
אני מצטערת,אני בוכה,
אני לא רוצה לאבד אותך.

ללילי לא היה כוח לכלום היום אחרי הריב אם ג'יימס.
"לילי קומי,בואי לאכול ארוחת ערב"אמרה מלודי החברה הכי טובה של לילי,
"לא רוצה..."מלמלה לילי מנגבת את שבילי הדמעות מעיינה.
"נו ליל'ס"דחקה באה מולדי,ולילי בסוף החליטה שזה לא היה כול כך נורא לאכול משהו.
שלילי ומלודי הגיעו לאולם הגדול,ליבה של לילי צנח,ג'יימס היה שם,והיה ברור שעבר אליו
יום רע,עינו היו אדומות ופניו לבנות יותר משל רמוס,ושהסתכלה על עינו של ג'יימס הרגישה שהוא איך שהוא עדיין אוהב אותה.

אבל איכשהוא אני יודעת שאתה בחיים לא תעזוב אותי,
כי אתה נועדת בשבילי
 
לילי ישבה ליד האגם שיערה האדמוני יושב על כתפה,וליבו של ג'יימס ניתר,
כי הוא אוהב אותה,הוא אוהב אותה לא משנה מה יקרה,
"לילי"אמר ג'יימס,והרגיש איך כול העצב והכעס שהיה שקוע בו בחודש האחרון אחרי ששקע בו מאז הריב אם לילי,נעלם,
כי חיוך הביישני של לילי,החיוך שכולם זכו בו חוץ מג'יימס.

איכשהוא אני יגרום לך לראות,
איזה מאושרת אתה גורם לי להיות.

לילי התקרבה על ג'יימס,מנסה לצאת מהדיכאון שהייתה שקועה בו.
"ג'יימס"לחשה בשקט וקירבה את שפתיה אל שפתיו,
וששפתים התנגשו זה היה כאילו נשמה אחרי שחייה ארוכה,
כאילו קיבלה מים אחרי ריצה מעייפת,
כאילו מישהו השלים את נשמתה.

אני לא יכול לחיות את החיים האלה,
בלעדייך לצידי,
אני צריך אותך כדאי לשרוד.
אז תישארי איתי.

ג'יימס צנח אל הריצפה,מת.
הוא כמעט הצליח,כמעט הצליח לנצח את וולדמורט,ולהציל את חיים של האהובים שלו,
לילי והארי,אך הוא לא הצליח,הוא נורא מצטער.

את מסתכל בעייני,ואני צועק שאני מצטער.

את קמה מהרצפה,אך הינך האמיתית אלה רק הרוח שלך,
אני מתקרב אלייך ואת לוחשת בשקט,אני סולחת ג'יימס
ומצמידה את שפתייך הרוחניות על שפתי הרוחניות.

ואת סולחת לי שוב,את האחת בשבילי.