אהבה בשני קולות

פרק 2: נושא לימודי חדש

נראה שכולם מאוד נרגשים ממה שקרה, כולל החברות שלי. "יש לכם אהבה שמבוססת על קפאין," אמרה ג'רוג'יה ברצינות תהומית, בעוד אני מתפוצצת מצחוק. התעלמתי לחלוטין מתלמידי הוגוורטס שחלפו על פני כשהם מסננים משפטים כמו, "אז היחסים שלך עם קפ-קפ.. הם הדדיים? או שהוא בגד בך עם תה?" ודברים בסגנון הזה. אף פעם לא ממש היה אכפת לי מה אנשים חושבים עליי. יש בנות בשכבה שלנו שברצינות קמות מוקדם יותר בבוקר כדי לסדר את השיער! אני מתכוונת, אני לפחות, חושבת שלצאת מהמיטה למטרות נלוזות שכאלה זה פשוט חילול הקודש. בכל אופן, כשהגענו לאימון כולם הביטו בנו בציפייה, כאילו שנתחיל להתנשק בלהט, או לשפוך שוקו אחד על השני. אני גלגלתי עיניים, מבהירה לכולם שממש לא אכפת לי, בעוד שהוא, בטיפשות רבה, נתן להם בדיוק מה שרצו, והסמיק כמו עגבנייה בשלה. "תפסיק להיראות נבוך כל כך," סיננתי לעברו, ולמשמע דבריי הוא הסמיק אפילו יותר, דבר שלא החשבתי כאפשרי. האימון נגמר, וביום למחרת נראה שכולם פחות או יותר שכחו מהסיפור ועברו להתעניין בשמועות על כך שאלבוס, אחיו הקטן של ג'יימס, מצא לעצמו חברה. אני חושבת שזה בטח די קשה להיות הסלבים של בית הספר.

***

התיישבנו כולנו בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל, כשהמורה הכריז שהשנה, בנוסף לאימונים המעשיים, נלמד קצת על היסטוריית האופל והפלתו לאורך השנים, מה שהתברר כפשוט ללמוד על אביו של ג'יימס וכיצד הפיל באומץ רב את אדון האופל רב-העצמה. אני נשבעת שהאנשים האלה במשרד הקסמים שקובעים את החומר הלימודי שלנו פשוט מנסים ללקק לו או משהו. בכל אופן, נראה שלפחות לג'יימס לא תהיה שום בעיה בהכנת שיעורי הבית בהתגוננות בזמן הקרוב.

*

-ג'יימס-

הימים הבאים בהוגוורטס לא היו שונים משנותיי הקודמות. השמועות שכחו עם הזמן, והדבר היחיד שהסב לי מבוכה מסויימת היא העובדה המצערת, שלפחות רבע מהחומר הלימודי שלנו השנה בהתגוננות יהיה קשור באבי ודודיי. מסתבר שאנחנו כבר "מבוגרים מספיק בשביל להתמודד עם העובדות הקשות." באסה. אני חשבתי שייקח להם לפחות עד השנה השביעית בשביל לספר לנו על מותם הטראגי של עשרות אם לא מאות אנשים, אבל לא אני המחליט. בכל מקרה נראה שהפרק על כך בספר הלימוד עוסק כולו מהתחנפות לאבא שלי. אני אראה לו את זה כשנחזור הבייתה לחופשה, רק כדי לראות את הסומק שיתפשט על פניו. בארוחת הצהריים, אלן האלה בפניי נקודה מעניינת. "אין לך חברה," ציין, מחייך אליי חיוך ענק. "נו..?" שאלתי בקול משועמם. "אז החלטתי שצריכה להיות לך אחת," אמר בקוצר רוח, כאילו אני קשה-הבנה. "אתה החלטת? מי נתן לך את הזכות להחליט?" הוא התעלם ממני. "כן.. לדעתי בתור הבחור הנחשק ביותר בבית-הספר, כדאי לך לבחור כבר בחורה נורמלית, ולהזמין אותה לדייט. אתה כבר מתחיל להראות קצת לוזר. אפילו לאמה, הטיפוס שהשלילי, כבר היה חבר. אז תתעורר!" הוא דפק על ראשי, כאילו מנסה להעיר אותי פשוטו כמשמעו. נאנחתי. למרות שאלן הוא קצת מטומטם, ידעתי שהוא צודק. זה יתחיל להראות מוזר אם לא אמצע חברה בקרוב. ואז המחשבה קפצה לי לראש. בחורות נורמליות.. הרי רק לפני כמה ימים אמרתי לעצמי- הבחורה הנורמלית היחידה היא אמה. אין לי מושג למה היא הראשונה שקפצה לי לראש, אבל באותו זמן חשבתי- אז מה? מה כבר יכול לקרות? הייתי טיפש.

הפרק הקודם