קפיצה למסקנות

מתורגם באישור המחברת.

דיסקליימר: לרולינג ולכותבת הפאנפיק-הלן.

בבקשה תגיבו, ותגידו אם אתם רוצים עוד מהשיפ הזה או לא. ואני אשמח לתגובות בונות על התרגום, אני רוצה להשתפר, אני לא נעלבת!

תהנו!

סיריוס בלק הניח את ידו על דלת הספרייה בבית אבותיו, הממוקם בכיכר גרימולד, קופא כאילו הטילו עליו פטריפיקוס טוטאלוס . הסיבה לחוסר התנועה הפתאומי שלו הייתה הרעש שבא מאחורי הדלת. זה היה צליל שסיריוס הכיר, מעורב עם גניחה של עונג נשי. צלילים כאלו בדרך כלל לא גרמו לסיריוס לקפוא, הם גרמו לו לחייך מרוצה ולהמשיך במעשיו.

היו רק שתי נשים שיכלו לגנוח בספרייה שלו בליל יום שישי. הרמיוני גריינג'ר, שחיה בכיכר גרימולד עם סיריוס, רמוס לופין, והארי פוטר, וג'יני וויזלי, שלא גרה איתם אבל בילתה עם הארי שם כל כך הרבה זמן, כך שהיא עלולה גם כן. למעשה היא הייתה, אבל אימה לא הייתה מוכנה לשמוע על זה, והסתייגה בתוקף מכך שהרמיוני גרה עם שלושה גברים לא נשואים. האפשרות שזו ג'יני נפסלה כיוון שהיא הייתה כרגע בדאבל דייט עם הארי, רון וחברתו החדשה.

זה השאיר את האפשרות המפתיעה שהנקבה שהייתה מאחורי הדלת שמלפניה הוא עמד חייבת להיות הרמיוני. למרות שהיא גדלה והתרככה במידה ניכרת מאז סוף המלחמה ומסיום לימודיה בהוגוורטס, היא הייתה עדיין ביסודה אותה תולעת הספרים השתלטנית שהיא הייתה בגיל 13, מה שעשה אותה מועמדת לא סבירה למי שגונחת ככה בספרייה.  

"או, מרלין רמוס, זה כל כך טוב." טוב, אם גניחת ההנאה מקודם הייתה מפתיעה, זה היה באופן משמעותי הרבה יותר. סיריוס חשד במשך זמן מה שחברו הותיק חשב על העלמה גרייג'ר כעל יותר ממה שהיה צריך, אבל הוא לעולם לא חשב שרמוס יעשה משהו בעיניין. אלא אם כן רמוס לא עשה דבר, והרמיוני משעשעת את עצמה עם מחשבות על רמוס. זוהי השערה שקפצה במהירות לראשו של סיריוס.

הצחקוק העמוק והגברי בהחלט שבא לאחר הצהרתה פוצץ את ההשערה הקודמת שלו.

לפתע סיריוס נהיה מודע לכך שהוא עומד מאחורי דלת ומקשיב לחבר הכי טוב שלו ולחברה הכי טובה של בן הסנדקאות שלו עושים מה שהם לא עושים שם. 

היו לו שתי אפשרויות. הוא יכול היה לעזוב אותם לבד, או לפתוח את הדלת ולגלות מה קורה שם. מסיבות שלא יכול היה להסביר, מאחר שהוא מעולם לא חשב על עצמו כעל אחד עם נטיות חטטניות, הוא בחר באפשרות השנייה ופתח את הדלת.

המראה שנגלה אליו לא היה מה שהוא ציפה אליו. רמוס והרמיוני חלקו ספה ליד האח, ועל השולחן שלפניהם היה שוקולד אכול באופן חלקי מהדובשנרייה.

שני דיירי החדר הסתובבו אליו כששמעו את הצליל של הדלת. מבין שהוא צריך סיבה לכך שהוא נכנס לספרייה, סיריוס ניסה להיזכר למה הוא היה בדלת מההתחלה.

"שניכם בסדר? אני פשוט תהיתי אם תרצו לבוא למשקה, אחרי הכל זה יום שישי." הוא קיווה שהוא לא נשמע מבולבל ונבוך כפי שהוא הרגיש.

"נשמע לי טוב, את באה הרמיוני?" שאל רמוס. הרמיוני חייכה אל הגברים, אבל הנידה בראשה.

"לא תודה, אני חושבת שאשאר פה ואגמור את הספר. תודה בכל זאת. ותודה על השוקולד רמוס."

"את בטוחה?" הרמיוני הנהנה. "את יכולה לשמור על השוקולד כדי שיארח לך לחברה." רמוס חייך והלך לכיוון סיריוס. "זה טעם חדש מהדובשנרייה," הוא אמר לסיריוס כשהם עזבו.

 שוקולד, חשב סיריוס, הייתי צריך לדעת שזה  יהיה משהו תמים כמו זה עם שני אלה. הוא היה כל כך שקוע במחשבותיו שהוא לא שם לב לפיסת התחרה השחורה שהציצה מתחת לספה, או לכך שחולצתה של הרמיוני הייתה מכופתרת לא נכון.