שובם של כוחות האופל

הארי פוטר הסתובב בבית הישן שבכיכר גרימוולד 12. מאז שוולדמורט הובס סופית, הארי הפך את המקום לסוג של מוזיאון: לעיניו בלבד, אמנם, אבל מלא בזכרונות. דיוקנאות, מכתבים וכל דבר אחר שהזכיר לו את הנופילם במלחמה הבלתי פוסקת נגד וולדמורט ואוכלי המוות שלו. הוא הרים את הספר שקיבל במתנה מהאגריד בשנתו הראשונה בהוגוורטס: הספר עם התמונות של הוריו, ומדי פעם גם סיריוס. דמעה חמה בודדה זלגה על לחיו. רק לאחרונה הארי התחיל לאפשר לעצמו לבכות. הוא ניגב את הדמעה. לא להיות רגשן מדי. קול נפץ נשמע בקומה שמתחתיו. "אדונילי הארי, אתה עוד פה?" שאל קריצ'ר, גמדון הבית שלו. "כן, בוא הנה בבקשה קריצ'ר" ענה הראי בקול שליו. קריצ'ר התייצב לצידו. "יש חדשות?" שאל הארי. "כן,כן אדונילי. צ'ארלי הוויזלי הוא צריך שעזור תעזור לו.יש דרקונימים!אולי רק אחד בעצם...נורווגי נקוד שהוא שמה משתולל לו בסימטה דיאגון, אדונילי. אנשימים רגלימים לשים לב, אדונילי" הארי חרק שיניים. "שוב?" שאל. "תודה על הדיווח, קריצ'ר."קריצ'ר השתחווה עמוקות והארי התעתק משם.

הוא מצא את עצמו ליד חנות "כרך ודף בע"מ", ליד רון והרמיוני, חבריו מהוגוורטס. הוא שלך את שרביטו. ששת הקוסמים-מאלפי הדרקונים וההילאים-צעקו "שתק!"בו זמניץ. הדרקון קפא. הארי הסתכל סביב. חוץ מהרמיוני ורון, גיסיו, הוא ראה שם את צ'ארלי, גיס נוסף, ואת ג'יני, אשתו. גם דראקו מאלפוי, אויבו המושבע, היה שם. הם החליפו מבטים של תיעוב עמוק לפני שמאלפוי התעתק משם. "אוף, איזה פוץ" אמר צ'ארלי לאחר שסיימו להעביר את הדרקון לכלוב. "אני לא מאמין שמאלפוי בכלל בא הנה לעזור." הארי חייך. רון אמר "בטח רצה לספר לילדון הקטן שלו סיפור אחד של גבורה כשיחזור הביתה לחג המולד" כולם צחקו. "איפה לילי?" שאל הארי את ג'יני, שבדיוק אספה את שיערה הג'ינג'י. "היא אצל ההורים שלי. הם מאוד עוזרים.... היא שם עם הוגו" הארי הנהן. "שנקפוץ לשם?" למה לא?" ענתה לו אשתו. הם נפרדו ממשפחתם והתעתקו ל"מחילה".  כשהם נכנסו, הארי שמע "אבא!" וגוש ורוד נדבק אליו בחיבוק. "היי, מתוקה" אמר בזמן שלילי חיבקה את אמה. "שלום לכולם, איזה כיף לראות אתכם" אמרה מולי וויזלי, חמותו. ארתור לחץ בחום את ידו של הארי. בזמן שמולי חיבקה את בתה, ונשקה לראש נכדתה. "נזוז? אנחנו רוצים לבקר היום את ביל ופלר בבקתת הצדפים" לילי קפצה. "באמת? הולכים לראות את לואיס?" לואיס הוא בנם הצעיר של ביל ופלר. למרות היותו גדול מלילי והוגו בשמונה שנים, הם עדיין נהנו להיות בחברתו של בן דודם. הם נפרדו מהוריה של ג'יני ומהוגו, שניסה לשווא להסתיר את קנאתו על הביקור של בת דודתו בבקתת הצדפים. הם נכנסו לאח הישנה של מולי וארתור וויזלי, פיזרו את אבקת הפלו הכסופה וצעקו "לבקתת הצדפים!"

"בילי! יש לנו אורחים!" צעקה פלר כשפשפחת פוטר נכנסה דרך האח בביתם. פלר בירכה אותם בנשיקות סמילות על שתי הלחיים, כמיטב המסורת הצרפתית. ביל חיבק את אחותו הקטנה, לחץ את ידו של הארי וצבט את לחייה של אחייניתו. 

"לואיס א'ו לא פה א'כשיו" התנצלה פלר במבטא צרפתי כבד."ידאתם שא'בן אקטן שלנו אובד אצל ג'ורג'?" לילי נראתה מופתעת. "מה, יש ללואיס עבודה?!" שאלה בתימהון. "כן, מתוקה." ענה ביל בחיוך. הפוטרים נשארו שם כשעתיים, שמתוכן רוב הזמן לואיס העסיק את לילי ואפשר למבוגרים לנהל שיחה חופשית. השעה הייתה תשע בערב כשהם עזבו את בקתת הצדפם. מאוחר יותר באותו לילה הארי שמע נקישות על החלון. הוא קם מהמיטה ופתח אותו. קרטוס, הינשוף החום של אלבוס, נכנס פנימה והושיט להארי את רגלו. כשהארי התיר את המכתב, ג'יני נכנסה לחדר כובשת פיהוק גדול, שיערה פרוע והיא לבושה בכותונת הלילה שלה.  הארי חייך. אפילו ככה היא הייתה יפהפיה. הארי פתח את המכתב והם קראו אותו ביחד.

                        אמא ואבא,

                        הכל בסדר. נחשו מה? אני בגרינפינדור! ממש כמוכם! גם רוז שם איתי. הכרנו המון חברים חדשים: שתיים מהפלפאף ועוד כמה שאיתנו... 

                        היום היה לנו השיעור תעופה הראשון. מדאם הוץ' אומרת שאני כשרון טבעי, ממש כמוך, אבא! ג'יימס בסדר.

                                                                                                   אלבוס.

הפרק הקודם		הפרק הבא