יומנו של רידל ~סיפורה של ג'יני~

עכשיו, כזה מאחוריי, אני מבינה כמה טיפשה הייתי.
אבל אז חשבתי שאני גאונה גדולה, שמצאתי חבר חדש.
כמה שטעיתי.

הכול התחיל אצל כרך ודף בע"מ.
אפשר לחשוב, מה כבר יכול לקרות בחנות ספרים. המון. יותר ממה שחשבתי.
באותו יום הלכנו אל סמטת דיאגון. והסתבר לנו דיי מהר שהארי מעולם לא השתמש באבקת פלו.
אני לא מצליחה להבין איך הוא הצליח לעבור בכלל ממקום למקום בלעדיה.
הארי, הלוואי והייתי אומר לו כבר אז את רגשותיי כלפיו.. אבל הייתי בטוחה שהוא מפורסם ולא ירצה אותי..
בכל אופן, הופתענו לגלות אותו מציץ מסמטת נוקרוטן. אף פעם לא באמת נכנסתי לשם, אף פעם לא הרשו לי..
ככול הנראה הארי יצא צרך האח הלא נכונה.. זה קרה לי פעם... וזה למען האמת דיי מפחיד.
אבל הארי הגיעה לסמטת נוקרוטן, והיא ידועה כסמטה עם דגש על אומנויות האופל.
אמא ואבא מעולם לא הרשו לי להיכנס לשם. מעניין אותי איך המקום מהסוג הזה ניראה..
אמא נורא דאגה. אבל למזלנו האגריד כנראה פגש אותו בדרך והביא אותו לכאן. איזה מזל !
משם המשכנו לכרך ודף בע"מ.

ברגע שהגענו, ראינו תמונה של גילדרוי לוהקרט על הדלת.
את האמת, הוא לא היה מציאה גדולה, אבל אמא הייתה בעננים וגם הרמיוני נראתה מתרגשת.
אבל הדבר הבא היה אפילו מעצבן יותר. לוהקרט המעצבן הזה הזמין את הארי ונתן לו את כל הספרים ! בחינם !
כשהסתכלתי על רון הוא בהחלט נראה מקנא. מפתיע, כי לעומתו הארי אמד ליד לוהקרט ונראה כאילו רצה שתבלע אותו האדמה. משום מה, דווקא הבנתי אותו.
הארי נימלט משם דיי מהר ושפך את הספרים שלו אל הגדרה שלי.
"קחי את אלה" אמר לי. "אני אקנה לי משלי". הארי.. הארי שלי..
אבל החלק הבא היה גרוע אפילו מהחלק הזה.

"הארי פוטר המפורסם," אמר מאלפוי, "לא מסוגל להיכנס אפילו לחנות ספרים בלי שזה יגיע לכותרות."
למען האמת, פגשתי את מאלפוי רק שלוש פעמים בחיים שלי: פעם ברחוב, ורון התחיל לריב אותו, פעם בעבודה של אבא, ביחד עם אבא שלו, ופעם ברכבת להוגוורסט שנה שעברה.
אבל אפשר לומר שגם ככה אני מכירה אותו מספיק מהסיפורים של רון, במשך כל הקיץ. בכל אופן, עניתי לו.
"תעזוב אותו, הוא בכלל לא רצה את זה !" אמרתי למאלפוי. האידיוט הזה. מה הוא חושב לעצמו ?
"פוטר, יש לך חברה!" ענה מאלפוי. הרגשתי איך אני מאדימה. וכל החנות שמעה את זה, כולל לוהקרט הזה.
כרגע גם רון הצטרף לשיחה, הטעות הבאה בתור. כמובן שהוא ומאלפוי התחילו לריב, ומיד.
כמובן שרון הצטרף מיד למועדון המובכים בינלאומי.
ובכמה שקיימת הידרדרות, בשלב הבא היא כפולה. בשלב הבא אבא ומאלפוי האב הצטרפו גם הם לחגיגה.
כמובן שהפעולה הראשונה שלל מאלפוי הייתה לבייש עוד יותר את המשכורת של אבא. וזה הרתיח את אבא מצוין. תאמינו לי.

באותו רגע אבא הסתער על מאלפוי. הקדרה שלי התעופפה ונזרקה לפינה, וההמון התחיל לצאת מהחנות.
"רבותי ! אני מבקש - אני מבקש !" קרא המוכר בניסיון להפריד ביניהם. אבל זה היה חסר טעם.
למזלי הרב האגריד התערב, לבסוף. הוא הפריד בגופו בין אבא למאלפוי, ותאמינו לי - הוא הפריד טוב.
"הינה, ילדה - קחי את הספר שלך - זה הטוב ביותר שאביך יכול להרשות לעצמו לתת לך !" אמר מאלפוי ונתן לי את הספר. י
באותו רגע הייתה לי רק בקשה אחת: שזה לא יקרה יותר. לעולם.

אבל לפחות הבחנתי במשהו יוצא דופן: מאלפוי לא הביא לי את הספר שלי. זה היה ספר אחר. ככל הנראה יומן.

		הפרק הבא