עכברוש מתחזה

זהירות, ספויילרים!
מי שלא קרא עדיין את הספר השלישי בסדרה- שיעצור כאן!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

זה לא היה סתם עוד יום שגרתי שבו רון, פרד וג'ורג' וויזלי התעללו בי. זה היה יום מיוחד: היום שבו ראיתי את הבן של האיש שפעם היה חבר שלי. האיש שאותו הסגרתי ללורד האפל. זה היה האחד בספטמבר שנת 1997. היום שבו ראיתי לראשונה את הארי פוטר.

***

מולי, פרסי, פרד, ג'ורג', רון וג'יני וויזלי צעדו לכיוון רציף תשע ושלושה רבעים בתחנת קינגס קרוס. אני לא צעדתי. אני הוחזקתי בתוך כלוב.
ואז בא לשם הילד. הארי פוטר. הבן של ג'יימס פוטר, האיש שפעם היה חבר שלי, שאותו ואת אישתו הסגרתי לידיו של הלורד האפל.
"סליחה?" שאל הארי. זיהיתי אותו מיד. אותו השיער השחור והמבולגן של ג'יימס. אותן העיניים הירוקות של לילי. אותה משפחה, משפחת פוטר, שאותה רציתי כל כך לשכוח. ועכשיו אני לא אוכל. 
"כן, חמוד?" ענתה לו מולי.
"אתם יודעים איך לעלות על הרציף?" 
ואז הגענו לכניסה לרציף. הקיר שבין רציפים תשע לעשר.
"צריך לרוץ ישר אל תוך הקיר, תראה את פרסי," אמרה מולי והצביעה על הקיר המוצק-למראה שניצב מולנו.
פרסי רץ אל הקיר, ועבר בו. זכרתי את היום שגם אני עברתי בו בפעם הראשונה. היום שבו הכרתי את ג'יימס פוטר. תפסיק לחשוב על פוטר! אמרתי לעצמי בתוך מוח העכברוש הקטן שלי.
אחר כך גם פרד וג'ורג' עברו. וידעתי שעוד מעט אני חוזר להוגוורטס. ואני אראה שם את סוורוס. אויבי מימי הוגוורטס, ובעל בריתי לאחר מכן.
ואז הגיע תור רון והארי לעבור. 

בתא ברכבת, רון התיישב ליד הארי. והם הפכו לחברים טובים. ידעתי שלא אוכל להתרחק יותר מהארי פוטר, מהמחשבה על ג'יימס. זה שהובלתי למותו היה הדבר היחיד שלא הייתי מרוצה ממנו במסגרת שרותי את הלורד האפל.
"זה העכברוש שלי, סקאברס," אמר רון. "מעורר רחמים." אני? מעורר רחמים? נו באמת! תזהר ממני, וויזלי!
הקשבתי לשיחתם באי עניין. 
"פרד לימד אותי קסם שיהפוך את סקאברס לצהוב. רוצה לראות?" שאל רון את הארי. הארי הנהן. או או, חשבתי. אני לא רוצה להפוך לשיפוד חי! פעם פרד שרף אותי בעזרת לחש מהשרביט שלו. זה היה מאוד לא נעים. וגם לא מריח טוב במיוחד.

רון כחכח בגרונו, ודקלם: "לימון וחמנית זה טוב, עכברוש טיפש הופך צהוב!" ולא, הוא לא שרף אותי. השרביט שלו פלט ניצוץ. והמקום שבו הניצוץ נגע עקצץ והציק לי יומיים אחר כך.
אבל עוד יותר הציק לי הארי פוטר.



~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
זהו. אני יודעת שזה קצר, אבל רציתי לכתוב משהו מנקודת מבט של פיטר פטיגרו...

תגובות?