בוצדמית

סטפאני הלכה במיסדרון, בשקט ובשלווה,לא שמה לב לכולם,היא תמיד היתה שונה,מכול הבית הספר שלה,

כולם קראו לה,'המוזרה' לא שזה,יפריע לה פעם,היא היתה רגילה לזה, היא כול כך התגעגעה,  להוגוורטס, לחבריה הטובים,רון הרמיוני, וכמובן הארי פוטר.

היא נולדה, למישפחה מוגלגית עשירה, הוריה היו שאפתנים,ותמיד  הכסף,אצלם חשוב.

מגיל 6 גילתה את כוחותיה, שהייתי בגן הקטן,ליד הבית.

~ פלאשבק~

ילדה קטנה,עם קוקיות קטנות,שיער בלודיני בהיר,עינים חומות,פנים עדינות,הסתובבה לה בחצר,בשקט.

מאז שהיתה קטנה,הייתי בישנית, מרוחקת,טובת לב.

" הי הנה סטפאני הקטנה," אמר ילד כבן גילה,הוא היה גבוהה, משאר ילדי הגן.

" אז מה סטפאני?  מה את עושה לבד?" שאל הילד ששמו היה טוד,בזילזול.

היא לא ענתה לו,היא כבר הושפלה מספיק,ולא רצתה ליפתוח מריבה,בין כול הילדים.

" למה את לא עונה? מוזרה שכמותך," שאל בזעם.

הוא לקח בוץ מהריצפה,באותו  יום,היה גשום מעט, וכול הילדים שבגן,שיחקו בתוך הגן,רק היא רצתה, לשחק בחוץ,לבד.

הוא זרק על פרצופה את הבוץ,כול בגדיה הלבנים,נהרסו.

הוא פרץ בצחוק מרושע." מגיע לך!" אמר בחיוך מרושע.

היא זעמה כול כך,אף פעם,לא כעסה על מישהו כול כך,היא הסתכלה עליו  ושיערו,פיתאום הפך לכחול.

הוא הסתכל עליה." מכשפה! מה עשית לי?" קרא בכעס.

היא לא ענתה לו,וצחקה חזק,שכול ילדי הגן יצאו החוצה,ליראות מה קרה.

" מה קרה טוד?" שאלה הגננת,מיסתכלת על ראשו הכחול,בבהלה.

הוא הצביע,על סטפאני." היא עשתה משהו." אמר בבכי.

סוף:)

אשמח לתגובות,והערות בונות,החלק השני יצא בקרוב:)